איבדנו את זה. להתקשר ככה בספונטני
הפך להיות משהו שלא מקובל. במקום זה כותבים: "את זמינה? אני יכולה
להתקשר?"
ראבק. מתי איבדנו את הספונטניות הזו
להתקשר כשאני רוצה.
אם אני מתקשרת מבלי לתאם מראש אז אני
מיד מרגישה קצת אי נוחות ושואלת "מתאים לך שנדבר עכשו? זה בסדר?" יש לי
הרגשה שהפתעתי את זו שלא ציפתה לטלפון שלי בצד השני. אולי זה יכול להיחשב כסוג של
הטרדה.
הרי ברור שהיא לא ציפתה. ככה היינו
עושים פעם, לא? מתקשרים וזהו.
והרי ברור שאם אני עונה אז אני
פנויה או לפחות מעוניינת לקבל את השיחה שהרי אם לא הייתי פנויה לא הייתי עונה..
אנשים לא מדברים יותר בטלפון. ממש
לא. זה מנהג שהולך ועובר מן העולם. צלצול הטלפון שמבשר על מפגש לא מתכונן עם מישהו
שאני מכירה או לא מכירה מעורר רגשות שונים. אולי חרדה אולי חוסר בטחון, אולי חוסר יכולת
להיות לרגע בהוויה שלא התכוננתי אליה מראש..
במקום זה אנחנו מנהלים התכתבויות ארוכות
בכל מיני ווטסאפ, טוויטר, טלגרם וכו' ושם מקשקשים את עצמנו לדעת. לעיתים שולחים
הודעות קוליות אבל גם זה קצר ומתומצת..
עושה רושם שהתקשורת עם אחרים הולכת
ונעשית משהו שמכביד..
צמצמנו את המפגשים פנים אל פנים, שיחות הטלפון הפכו כמעט רק למה שהכרחי, הודעות
הווטסאפ נראות כמו סיפור בהמשכים וההודעות הקוליות כמו פקודות יציאה לקרב.. קצר
וקולע.. וגם זה רק בגלל שנמאס לכתוב..
ולפעמים כשאני כבר מתקשרת.. אחרי שאני
מוודאת שזה מתאים .. אני לא פעם צריכה להתגבר על תחושת החוסר נוחות של החדירה
לפרטיות של הצד השני..
וכשמתקשר אלי מישהו שאני לא מכירה
אני מופתעת. רגע.. הרי בשביל זה יש טלפון כדי שמי שלא מכיר אותי ורוצה לברר, לבדוק,
לשאול.. יוכל לעשות זאת
במקום זה, להתקשר נתפס לא פעם כחדירה
אל האזור הפרטי שלי..
איבדנו את זה.. אין ספק
וכשמדובר בחברות וארגונים, זה סיפור
אחר.
לבנק את לא יכולה להתקשר, יש "התכתבות עם הבנקאי" הוא יחזור אליך בזמנו
החופשי.
לחברות אשראי יש מוקדי שירות שמפציצים אותך בהודעות לא רלוונטיות, את צריכה ללחוץ
על 1,2,3 שאת לא תמיד מבינה מה ההבדל ביניהם ובסוף מציעים לך שירות מהיר ואיכותי
בווטסאפ. רק שלוקח להם בערך 20 דקות לחזור אליך.. את צריכה לעבור שורה של צעדי
הזדהות ולספר כל פעם את הספור שלך, עד שמישהו מבין מה את רוצה.
בקופת חולים מעבירים אותך למוקד
שירות וגם עם הרופאה שלך את רק יכולה להתכתב. תשובה תקבלי תוך 5 ימי עבודה..
במרפאת שיניים תשאירי הודעה. הם
יחזרו אליך. במקרה הטוב הם חוזרים אחרי שלוש שעות. ברוב המקרים לא חוזרים בכלל.
הגדיל לעשות משרד התחבורה שחזר אלי
אחרי שלושה ימים.. כשהתקשרו, לקח לי זמן לזכור מה רציתי מהם..
אבל כולם רוצים שתמלאי אחרי זה סקר
טלפוני קצר ותגידי כמה השירות שלהם היה מצויין, איכותי, שירותי ועוד סופרלטיביים
כאלה..
אני הולכת לבית קפה עם חברות.
בשולחן לידנו חבורת צעירות. הן מתכתבות אחת עם השנייה בווטסאפ. הבנתם את זה? השיח
הישיר מפחיד אותן. כנראה שלא רק אותן. הוא מפחיד את כולנו.. עברנו לדבר את עצמנו
לדעת דרך מסרים קצרים.. עולם ומלואו בשני משפטים או כמו בטוויטר ב-140 אותיות צריך
להגיד הכל...
אני תוהה לאן נתקדם מכאן...
אהה, רגע... אני כבר מתקשרת... זה
לא מתאים..? ממש לא ...תנסי מחר בבוקר... אני יוצאת עכשו.. נדבר בהזדמנות..
