29.9.2019

המסע אל האושר הפנימי


Photo by Vincent van Zalinge on Unsplash

בימים הראשונים לאחר שעזבתי את הבית חוויתי התרוממות רוח ואושר אינסופי, הרגשתי כאילו הייתי שבויה היוצאת לחופשי. מהר מאד התברר לי שהאופוריה הזו היא ארעית ושברירית. האושר של חווית החופש התפוגג בהדרגה והשגרה הלכה ותפסה את מקומה. והשגרה כמו השגרה, למרות אתגריה, רחוקה מלהיות האושר בהתגלמותו.

אחרי כמה שבועות כשכבר הסתגלתי לסטטוס החדש, הרגשתי שאני חוזרת בהדרגה למה שהיה קודם. מציאות חיי החדשה הפכה להיות שגרה וכל מה שנצץ קודם התחיל לדהות והפך אט אט לנורמלי כשאותה “נורמליות” מבליטה דווקא את החסרונות של המצב החדש.

התפרקות הבית והחיים המשפחתיים והזוגיים שלי ועזיבת הכל מאחורי, צמצמה את נקודת המבט שלי ל"ראיית מנהרה". שמתי לב שהצדדים השליליים של העולם שנפרדתי ממנו, גרועים ומתסכלים ככל שהיו, כמעט ונעלמו.

היו רגעים שלא הצלחתי לזכור שהרגשתי כמו ציפור כלואה בכלוב ושהיו הרבה דברים ששנאתי: את זה שאני צריכה לדאוג שתמיד יהיה אוכל מוכן, לבשל כל הזמן, לסדר קיץ חורף, שהמצעים יוחלפו בזמן, שערימות הכביסה לא יגלשו, שניירות הבנק יהיו מסודרים, ושאדע לשלוף מיד את ההוראות ההפעלה של מכונת הכביסה.

שכחתי להוסיף לזה גם את הלילות הלבנים, היקיצות הלא-טבעיות, השכמות הבוקר המוקדמות כדי למצוא זמן לעצמי, הפגישות הטעונות במורד המדרגות, האווירה הקשה לעתים ואת תחושת המועקה שנלוותה לא פעם לנסיעה חזרה הביתה.

שכחתי להזכיר לעצמי שתפיסת האושר שלי, התעצבה על דרך השלילה. שהדימיון שלי התמלא בחלומות שעסקו ב"שחרור" וביציאה מהחיים שלי עכשיו לחלום החיים שאחרי..

והנה עכשיו אני בחיים שאחרי. אני בחיים החדשים שלי כשמראה ענקית נצבת לנגד עיני. לפתע זה רק אני מול עצמי, ללא גורם חיצוני שיכתיב לי את סדר יומו. עכשיו אני מול מי אני באמת. ועם זה אני צריכה להתמודד.

הפרידה בבת אחת מחיי הקודמים המחישה לי את כל מה שהתנתקתי ממנו: המסגרת הקבועה, לוח הזמנים המובנה, החברים שלי, תחושות הביטחון, השייכות, הקהילתיות, הרופאה שלי, בית המרקחת שלי, הספרית שלי, חוג הפילאטיס ומכון הכושר, השכנים בקו האפס וגם אלה שממול, החוגים לערבית ולעיסת נייר, ותחושת המשמעות של לגור במקום שיש לך חלק בבנייתו.

כל זה כבר לא שלי יותר. כעת רובצת על כתפי האחריות להעמיד חלופה עצמאית לעולם שנפרדתי ממנו. האחריות ליצוק תוכן, עניין וטעם לחלל הריק שהתפנה, היא שלי כעת. כל זה מחייב אותי ורק אותי כדי שלא אמצא עצמי במצב של ניפוץ האשליה שהתפתחה במשך שנים.

בנקודות שונות במסע הזה יש גם תחושות של דכדוך, דיכאון, וגם אכזבה נוכח ה“ריק” שנוצר בחיי. יש שירימו גבה. הרי כיצד יתכן שאדם שקנה בעלות ושליטה מלאה על זמנו יכול לחוש מדוכא? התשובה היא שעצמאות כשלעצמה, איננה ערובה לאושר.

השאלה שאני שואלת את עצמי כל יום היא האם אני שמחה בחלקי, עוסקים בדברים שאני אוהבת ומבלה עם אנשים שאני אוהבת. כדי שהתשובה לשאלה הזו תהיה "כן" בקול רם וגדול, עלי לעשות מעשה.
ברור לי שאופוריה היא לא חלק מהעניין. אי אפשר להיות מאושר כל הזמן . כמו שאי אפשר לאכול סטייק משובח יום יום כי אחרי כמה ימים אני לא מסוגלת להסתכל על זה יותר.

תפיסת החיים שלי היא פשוטה: אני רוצה לשלוט על החיים שלי, על הדברים בהם אני מעורבת, שתהיה לי עבודה מעניינת ומשמעותית שאני טובה בה, וגם קשרים טובים עם אנשים שאני אוהבת.

לשמחתי הגעתי למקום שאני יכולה לבחור, יכולתי לבחור היכן לגור, אני יכולה לבחור עם מי ואיפה לעבוד, אני יכולה לבחור מה לעשות בזמן הפנוי שלי. יש לי הגמישות והחופש לעשות בזמני מה שארצה – ממקום של בחירה, ביטחון והיעדר תלות באחרים. ואת זה אני רוצה לטפח. אם אני רוצה, אני יכולה לבלות ימים שלמים בחוף הים, לקרוא ספרים ולהתבטל. אבל חיים מאושרים ומלאים בשבילי הם חיים שיש בהם גם אתגרים, קושי, חיכוך, ופתרון בעיות.

אני רוצה למתוח את עצמי עד קצה גבול היכולת שלי, לשים לי מטרות משמעותיות ולהיות במצב של זרימה. שהחיים שלי ינועו כל הזמן. הזמן שיש לי כעת מאפשר לי לאתגר את עצמי, אני רוצה להשתייך ולהתנדב ולהיות חלק מקהילה גדולה יותר במקום שבו אני חיה כעת, ולחיות בסביבה מהנה, חברתית, מתגמלת ומאתגרת,

וגם לעבודה יש מקום חשוב בחיי כי היא חלק מתחושת האושר שלי. אני ברת מזל. יש לי החופש לבחור ולקבוע כיצד העבודה הזו תיראה.

ואני יכולה גם לכתוב. הכתיבה היא חלק מן האושר שלי, אני בוחרת על מה לכתוב היכן לכתוב מתי לכתוב אני יכולה לכתוב מדי יום, ואני יכולה לא לכתוב שבועות ארוכים. ההחלטה היא שלי. אין לחץ אבל הייתי רוצה להפוך אותה לחלק יותר משמעותי בשגרת החיים שלי

ולאן אני ממשיכה מכאן? לעצב לי חיים שיאפשרו לי לבלות זמן עם מי שאני רוצה בקרבתו ולעשות דברים משמעותיים עם עצמי. אני יודעת מה אני רוצה שיקרה לי, וכעת עלי לעצב את זה. ואני מרגישה שאני בדרך לשם.

ובפתחה של השנה החדשה זה מה שאני רוצה לאחל לעצמי:

  • שיהיו לי מערכות יחסים קרובות עם אנשים תומכים ולא רעילים.
  • שאתמיד בפעילות גופנית סדירה
  • שאמצא מסגרות להיות שייכת אליהן
  • שאמשיך להתנדב
  • לעסוק באמנות
  • שתהיה לי שגרה ולוח זמנים מובנה
  • שאשאר סקרנית כל הזמן, ללמוד דברים חדשים להכיר מיומנויות חדשות, וגם להתחיל דברים מאפס
  • ולבלות יותר עם ילדי ושני נכדי המתוקים ועם החדש שבדרך
אני בטוחה שכל זה יוביל אותי לצמיחה משמעותית בתחושת האושר הפנימי שלי.

שנה טובה לכולכם

מין משהו כזה..ספוג במשהו הזה..

מסכמת את התקופה הראשונה לחזרתי לפני כמעט חודשיים ללימודים. שמונה שבועות שהחיים שלי הופקעו לגמרי לטובת הלימודים. נוסעת פעמיים בשבוע לאוניברסי...