אני מקנאה בכל אותם פרשנים, גנרלים לשעבר ושאר מומחים לביטחון ומומחים בגרוש שמדברים בסימני קריאה. שיודעים מה צריך לעשות, מה יקרה, מה התרחיש הנכון.
אני מקנאה בכל אותם מומחים לטראומות ולהתאוששות ולשיקום
ותקומה מחדש, שיודעים מה צריך לעשות ומה יקרה ויודעים להגיד כמה מהר נתאושש והארץ
תפרח ונשוב להיות כפי שהיה בעבר.
אחרי האסון שקרה לנו, שבו, בנוסף לאובדן בלתי נתפס בחיי אדם, שבו
קרסו כל הקונספציות והנחות היסוד, צריך קצת צניעות, קצת סימני שאלה ובעיקר חשיבה
מחדש..
עברנו משהו איום ונורא. בלתי נתפס. דברים שקשה לתאר
אני מרגישה שהשפה שלי אין בה מספיק כדי לתאר את מה שהיה, את
גודל המחדל, את גודל האבדן
עברנו טראומה גדולה מאד. הטראומה הזו מטלטלת אותי לגמרי,
מערערת הכל בתוכי.
אין לי תשובות למה צריך לעשות
אני לא מגדירה עצמי מומחית לשום דבר
אולי יש לי קצת ניסיון.. בהתמודדות עם טראומות.. קצת..
מעצמי למדתי שהיכולת להתמודד קשורה בזה שאני צריכה קודם כל לדאוג לעצמי.. כשאני
במצב טוב אני יכולה לסייע למי שמסביבי.
אחרי כמה שבועות של תפקוד על הקצה אני מרגישה צניחה של
אנרגיות. לא פעם יש לי קושי להרים את עצמי ולעשות... יש לי נפילות במצב הרוח
ובתחושת המסוגלות וגם התקווה . לא פעם אני
מרגישה שאני מאבדת אותה.
זו תקופה כואבת מאד, כאב שלא קיימות מספיק מילים לתאר אותו.
כוחות הנפש שאני נדרשת להם כדי לשרוד את המראות, החרדות,
המחשבות, הרגשות - הם רבים.
התקופה הזו דורשת ממני הרבה כוחות, התמדה, אופטימיות ויכולת עמידות.
התקופה הזו תימשך עוד זמן רב ולאחריה תבוא תקופת שיקום
ממושכת.
זה הזמן לחדד לעצמי את ההבנה שאין לי שליטה על מה יגיע לפתחי -
אלא רק על מה אעשה מולו.
זה הזמן לסמוך על החוסן הפנימי שלי
חוסן לא אומר שאנחנו בלתי מנוצחים;
חוסן אומר שאני אהיה בסדר
למרות הקושי, מתוך אמונה במסוגלות שלי, מתוך ראייה אופטימית וניהול מיטיב של עצמי..
אני שואלת את עצמי מידי פעם -
״מה יש במשבר הזה שאני יכולה לגדול ממנו?״
״מה יכול לגרום לי לצאת ממנו חזקה יותר ממה
שנכנסתי אליו?״
חוסן זה דבר חשוב ואין שני לו.
ובתקופה הקשה הזו הוא עוזר לי להרים את עצמי ולהסתכל קדימה.
