22.12.2019

אני לומדת להגיד "לא"




Photo by Andy T on Unsplash

חברה שלי הגיעה אלי לביקור לפני שבוע. הצעתי שאבוא לקחת אותה מהרכבת אבל היא התעקשה שתגיע לבד. מהרכבת לקחה מונית והגיעה אלי כועסת ומלאת סיפורים על הנהג.
"שילמתי לנהג 60 שקלים מהרכבת לכאן" אמרה "בפעם הקודמת הנסיעה הזו עלתה 45 שקלים"
"מה קרה הפעם?" שאלתי
"בדרך אליך הנהג לקח אותי לסיבוב גדול. הוא חשב שאני לא מכירה את האזור" ספרה
"ולא אמרת כלום?" שאלתי
"לא", אמרה. "לא היה לי נעים להעיר לו."
החברה שלי היא בחורה חכמה ומאד מוערכת ורצינית מאד בתחום שבו עוסקת, אחת שמבינה עניין ועם שתי רגליים על הקרקע. לשמוע ממנה שלא היה נעים לה ממי שהיא בכלל לא מכירה ושהוא מרמה אותה מבלי למצמץ, זה היה מאד מפתיע.
"מה זאת אומרת לא נעים לך" אמרתי, "מדובר בכסף, לא מדובר ברגשות, זו לא חברה שלך שקבעת איתה משהו ולא נעים לך לבטל. זה מישהו שמרמה אותך, ממה בדיוק לא היה נעים לך??"
"אני יודעת שזה לא נשמע טוב", היא אמרה, "אבל לא היה נעים לי, ידעתי שהוא עושה עלי סבוב ולא היה נעים לי להעיר לו".
"במילים אחרות", הוספתי, "העדפת לשמור על הדימוי של אשה נחמדה ומטומטמת, עם מישהו שאת בכלל לא מכירה ושכל מטרתו היא לגרום לך לשלם יותר".
"זה רק 15 ₪" אמרה
"נכון", אמרתי, "אבל שימי לב איך ה-15 ₪ האלה קלקלו לך את מצב הרוח ועכשיו את ממש כועסת על עצמך וכל זה כדי לא להיחשב לא נחמדה מול מי שמרמה אותך בלי להניד עפעף."
"הנהג בטח אומר לעצמו הנה עוד פראיירית אחת שנפלה לידיים שלי היום" אמרתי לה בחצי חיוך.

בזמן שנזפתי בה הרגשתי צביטה של רמייה עצמית, הרי גם אני חוטאת בהתנהגויות כאלה ולא פעם מצאתי עצמי נוהגת בדיוק כמוה בגלל שלא היה לי נעים לאכזב את מי שניצב מולי.
גם אני מוצאת עצמי לא פעם הולכת לפגישות באי רצון רק כדי לא לאכזב, אני מרגישה לא טוב כשאני אומרת "כן" מתוך חוסר נעימות בשעה שבעצם רציתי לומר "לא". לא פעם אני מרגישה שהגבולות שלי מטשטשים בין תחושת הרצון שלי לבין מה שאני חושבת שכדאי לי לרצות.
אני מבינה שבמשך שנים התבלבלתי בין מה שהרגשתי שאני רוצה לבין איך שחשבתי שמצופה ממני לנהוג כדי להיות "האישה הטובה שהייתי אמורה להיות".
השכחתי מעצמי את ההבדל בין מה שאני רוצה לבין מה שנדמה היה לי שאני צריכה לרצות, ודחקתי לפינה נסתרת את כל מה שרציתי מלכתחילה.
בקיצור, הזדהיתי עם מה שנדמה לי שאני אמורה להיות ובאותה העת השכחתי מעצמי את מי שאני באמת. התרחקתי מתחושת האותנטיות שלי, לטובת רצונותיהם של אחרים, בגלל שזה נחשב כנכון על פי סולם הערכים החברתי המקובל.
ההכרה בכך שגם אני חטאתי בהתנהגות כזו לא היתה דבר של מה בכך עבורי. זה לא היה קל.

עכשיו אני עושה קאם בק גדול אל עצמי.
אני מחדשת את הקשר שלי עם הרצון האותנטי שלי ועוברת מ"אני צריכה" אל ה"אני רוצה".
אני מודה שגם זה לא קל. ההתנייה הבסיסית שלי היא קודם כל לעשות מה שצריך ורק אחר כך לחשוב על עצמי. אבל אני לומדת. אני לומדת. כל פעם עוד קצת. 
עכשיו אני לומדת לא ללכת לאן שלא מתאים לי ולא חוששת להגיד "לא" גם אם זה גורם לאכזבה למישהו אחר. הפסקתי לחשוב על "מה אני צריכה" ועברתי ל"מה אני רוצה" וזה מה שקובע בשבילי.
יש לזה מחירים. אני יודעת. לא כולם אוהבים את זה. 
אבל אין על תחושת האושר שאני חשה ועל החיבור אל עצמי, אל הרצונות שלי ואל מה שאני מרגישה. 
זה שווה הכל. גם את הפרצופים המאוכזבים שלא מבינים איך יום אחד השתנו עבורם הדברים.

12.12.2019

על מלחמה אחת קטנה שנצחון מר בצידה..


https://images.app.goo.gl/wFXY6TyToUu65Bjv7 דבורה נחום הלוי
נניח שהחלטתם לעזוב את חברת הסלולר שנתנה לכם שירות במשך תקופה ארוכה ונשארתם חייבים 20 שקלים ולא ידעתם על כך. מה הייתם מצפים שתעשה החברה?
אני הייתי מצפה שמישהו מ"שירות לקוחות" ירים לי טלפון ויגיד לי "גברת, נשאר לך חוב. בואי נסגור את זה ונפרד יפה". אבל נראה שאני תמימה מאד. זה מה שלמדתי על בשרי בימים האחרונים.
החברה היא גולן טלקום שבמשך שנים הייתי לקוחה מרוצה ויום אחד כשהשתנו נסיבות חיי, החלטתי להפרד מהם. תוך זמן קצר מצאתי עצמי מתמודדת עם מציאות הזויה לגמרי, כשהחוב  הקטן הזה הלך והתנפח כמו בלון ענק שלא מפסיק לגדול. יחד עם הבלון המתנפח הזה החלו לזרום אלי מכתבים מחברת גולן טלקום וממשרד עורכי דין, הכתובים בשפה מאיימת ומפרטים הליכים משפטיים שונים שינקטו נגדי. במקביל פתחתי בשיח עם שירות לקוחות שבמקום להיות עם הפנים ללקוח הם סייעו לי בחוסר חשק ובחוסר עניין ושלחו אותי להתמודד לבד עם משהו שהם יכלו לפתור בקלות. אם רק היו רוצים.
בגולן טלקום בודאי יגידו לי שכל זה כתוב בחוזה שעליו חתמתי בעת שהצטרפתי אליהם ושיש להם הרבה מקרים של אנשים שנותר להם חוב ושהכל "לפי הספר". אבל כל זה לא יכול לשחרר אותי מן הטעם המר שנותר לי לגבי הקשר איתם, אחרי שהצלחתי לסגור את העניין במינימום נזקים עבורי.
בפועל הפך חוב של 20 ש"ח ל-89 ש"ח תוך חודשיים, כשהוא כבר כולל: ריבית פיגורים, הצמדה, הפרשי הצמדה והוצאות גביה, וחודש לאחר מכן, החוב צמח פלאים ל-502 ₪ - כשהוא מכיל את החוב ואת שכר טרחת משרד עורכי הדין, יחד עם מכתבים שכתובים בשפה משפטית, שינקטו נגדי בהליכי משפט, יפתחו בהליכי גביה ועוד כהנה וכהנה משפטים מאיימים..
על דבר החוב נודע לי ממכתב שקבלתי. זה לא היה מכתב רשום חלילה, אלא סתם מכתב שהתגלגל ימים ארוכים בדרכים לא דרכים שמאפיינות את הצב של הדואר. מופתעת צלצלתי לשירות הלקוחות במטרה לסדר את העניין. שם סרבו לבקשתי, ממניעים טכניים שהעיקרי שבהם הוא שהמועד לסגירת החוב כבר עבר וכי הטיפול עבר "למשרד גביה" שבדיעבד הסתבר שזה שם כיסוי למשרד עורכי דין.
לא הצלחתי לקבל תשובה למה תוך תקופה קצרה כל כך הטיפול עבר מהתנהלות רגילה למשרד עורכי דין, אבל זה גם הבהיר לי למה לשירות הלקוחות לא היתה מוטיבציה לעזור לי לפתור את הבעיה. מבחינתם, שיתעסקו בזה אחרים. הסיבוב הזה עלה לי בתוספת של כמעט 70 ₪.
וככה מצאתי עצמי מתעסקת בלעבוד ב"איך לסגור את החוב במינימום נזקים"
במשך שבועיים, ערב ערב, כתבתי מכתבים לכל העולם, פניתי לשירות לקוחות, שלחתי מיילים, שיגרתי פקסים !! ובבוקר כתתי רגלי לדואר לשלוח הכל ב"רשום". הייתם לאחרונה בדואר? שעתיים המתנה כדי לשלוח מכתב רשום אחד..
מצאתי עצמי עובדת במשרה מלאה כדי לחסל חוב של 20 ₪ שבכל יום הלך וגדל עד שהגיע לממדים מפלצתיים. ולא הצלחתי.
גולן טלקום לא טרחו להתייחס לאף מכתב, שירות הלקוחות עונה אחרי 4 ימים, אין טלפונים להתקשר אליהם, משרד עורכי הדין לא עונה בכלל, ואני? אני מרגישה כמי שנאבקת מול כוחות גדולים ממני ולא מצליחה להזיז דבר. ובינתיים מכתבי דרישת החוב ממשיכים להגיע, החוב הולך ותופח ועולם כמנהגו נוהג.
בלילה מצאתי עצמי לא פעם מתעוררת בעקבות חלום מסויט שבו אני רואה את עשרים השקלים מפוזרים כמו תפוזים על שיח פרא שלא ניתן לעצור את גדילתו, והשיח הזה מתמלא בשטרות, עוד 10 שקלים ועוד 50 שקלים ועוד ועוד
בסופו של דבר, אחרי שבועיים אינטנסיביים, הקרב הזה הסתיים במכתב של משרד עורכי הדין שמודיע לי שכל הדרישות ממני, שנשלחו אלי בכתב, מבוטלות.
ואז הבנתי שהנצחון הזה, הוא לא בגלל שההגיון עבד פה או הבנה שמישהו קצת הגזים, אלא בגלל משהו טכני, שכנראה לא היה עובר בבית המשפט. מה שנקרא בשפה מקצועית פאול טכני. זה הכל
ואני?
אחרי שבועיים אינטנסיביים של קרבות, נותרתי עם טעם מר על כל מה שהיה ועל הזמן הרב שהשקעתי בקרב הזה. ובין לבין אני ממשיכה לתהות על חברת גולן טלקום ויחסה ללקוחות ולשאול את עצמי, האם לא יותר כדאי לנסות לפתור כאלה דברים קטנים בשיחת טלפון אחת, בדבור בין אנשים, ולמה כל כך מהר נותנים לעורכי הדין לנהל את העניינים, כשאלה מביאים את האבסורד לשיאים חדשים. וכל זה בגלל חוב של 20 שקלים. סליחה 20.13 שקלים.  https://images.app.goo.gl/wFXY6TyToUu65Bjv7

אני רוצה תמיד עיניים

  כתב הרב עדין שטיינזלץ: "שנה חדשה היא פתח חדש, שער הנפתח לעולם שונה מזה של שנה שעברה. שנה חדשה היא תקווה חדשה, אפשרות למציאות אחרת. אי...