חתולים ואני זה משהו שאף פעם לא חשבתי שיכול
להתקיים במציאות. אצלי היו תמיד כלבים. כל השנים. לחתולים ולי לא היה קשר בכלל. אף
פעם.
יום אחד הילד שלי סיפר שהוא שומר על גור חתולים
חולה ומטפל בו, חשבתי שזה יפה ויגמר כשהחתול יחלים. מתישהו החתול החלים ונשאר.. הבנתי
שהם לא נפרדים ושקרה שם משהו ביניהם. סיפור אהבה אם תרצו .. יום אחד כשהחתול נעלם
הילד הסתובב יותר משבועיים בסמטאות המושב בו גר וחיפש אחריו. שבועיים הוא לא אכל
ובקושי ישן. ביום שישי אחד קרוב לחצות.. צלצל הטלפון שלי, על הקו שמעתי אותו בוכה
מהתרגשות "החתול חזר". החתול חזר פצוע וקרוע ברגל ובגב. הניתוח וההחלמה
עלו הון. אבל מי סופר.
מאז היה ברור שהשניים הם בלתי נפרדים. הוא והילד
הפכו ישות אחת. החתול והוא התאהבו אחד בשני.
כלפי האחרים היה חשדן. כשהייתי באה לבקר נהג
לברוח מהבית ולהסתתר. באחד החגים באתי לשמור עליו. מהרגע שהגעתי, הוא בילה את רוב
הזמן מחוץ לבית ובערב נכנס לישון כשהוא לא סופר אותי בכלל.. הוא לא התחבר עם מי
שהוא לא מכיר וגם אני הייתי בקבוצה של "אנשים שהוא לא מכיר".
הילד אהב אותו מאד ואני אהבתי את מערכת היחסים
שהתפתחה ביניהם ואת מה שהם היו אחד בשביל השני. לא כל כך הבנתי לעומק מה זה אומר
כי אף פעם לא גידלתי חתולים.
ואז פרצה מלחמת 7 באוקטובר והקרוואן של הילד הפך
להיות לא בטוח בכלל במיוחד בזמן שמפגיזים. הוא ארז את עצמו ואת החתול והשניים
הופיעו אצלי בדלת, "עד שהמצב ירגע.." אמר... החתול תכף חיפש איפה יוכל
להסתתר ונעלם בתוך מגירת נעליים חשוכה. הוא הופיע רק בלילה כדי לאכול.
למרות שהם שהו אצלי כמה שבועות, מבחינת החתול עדיין
לא הייתי קיימת. במשך הזמן הפסיק להסתתר אבל לא נתן לי להתקרב אליו.
ויום אחד הודיעו שהמצב נרגע והילד החליט לחזור
הביתה ולהשאיר אצלי את החתול למקרה שיצטרך להתפנות מהר שוב.
וככה מצאנו עצמנו, אני והחתול, שלא ממש מחבבים
אחד את השני – ביחד. בדירה אחת.
אני לא יודעת לקרוא מחשבות של חתול.. אבל הוא בטח
חשב לעצמו "מה אני עושה עכשו כשאני תקוע עם האישה הזאת.." וגם אני הייתי
מבולבלת.. איך מטפלים במישהו שלא סופר אותך ואולי גם לא ממש מחבב אותך..
בהתחלה לא אהבתי את החתול.. אולי קצת חיבבתי אותו
אבל הילד כל כך אהב אותו ואני אוהבת את הילד, והבנתי שזה מעגל כזה שמסתדר ואני
צריכה לקבל את זה וזה מה שהיה.
מהחתול ביקשתי רק דבר אחד. שיעשה ככה שלא יהיה לי
קשה להתרגל אליו ושנלמד לחיות ביחד בטוב. וזה מה שהוא עשה.
מתישהו הוא כנראה הבין שאנחנו מעכשיו ביחד. מטיפוס
אדיש ומתנכר הוא הפך לחתול הכי מתוק שיש והוא עשה את זה הכי מתוק שאפשר. בכל פעם
שחזרתי הביתה הוא קיבל את פני בפתח הדלת, מתחכך ברגליים שלי כאומר "אני שמח
שחזרת". אני מיד בליטופים והוא בגרגורים של אושר שנשמעים עד קצה הרחוב.
וכשיחסינו השתפרו גיליתי חתול דעתני, מצחיק,
פולני, חתיך והכי מתוק שיש. גיליתי שיש לו עולם משלו. הוא מנהל בבית קרבות עם
עצמים לא ידועים. יום אחד מצא בבית שממית קטנה וארב לה בסבלנות אין קץ, עד שעשתה
את טעות חייה..
ואיזה שמחה יכול להביא לך חתול אחד. איזה אושר זה
כשהוא בא לישון איתי במיטה, קופץ למיטה ורומז לי לפנות לו מקום.. ובשעה 5:00
בבוקר, הוא מעיר אותי לפינוק בוקר ולא יעזור לי שום דבר..
מתישהו הבנתי שהחתול התאהב בי ושגם אני התאהבתי
בו.. וכבר היו לי מחשבות על מה יהיה אם הילד ירצה לקחת אותו אליו.. אבל הילד
בחוכמתו אמר שהוא טס לחו"ל ולא יודע מתי יחזור...ועכשיו ברור שהחתול נשאר
אצלי.. וכבר אני חושבת שאולי זה היה הרעיון של הילד שרצה לטוס לחו"ל אבל היה
לו קשה להפרד מהחתול והוא לא ידע איפה יוכל להשאיר אותו ואז בעורמתו ובחוכמתו
הרבה.. הוא עשה ככה שהחתול ואני נתקרב.. ונתאהב... ואז הוא יוכל לנסוע בשקט לאן
שבא לו..
ופתאום הרגשתי שהחתול הפך לסוג של בית בשבילי.. מישהו
שאני דואגת לו ומתגעגעת אליו ובכלל לא איכפת לי שכל הבית מלא שערות והחול מתפזר על
הרצפה ושאני צריכה לנקות אחריו כל יום..
