לתנועת ההאטה של עמית נויפלד התוודעתי לפני כמה שנים. הרעיונות השונים של התנועה מצאו חן בעיני והתחברתי מאד לרעיון של חיים מינימליסטים. תפיסת העולם של חיים כאלה היא עמוקה מתייחסת לתחומים ולהיבטים שונים בחיים שלנו, למשל: צמצום הצריכה, שינוי הרגלים, פרידה מחפצים ולפעמים גם מאנשים.
בשלב ראשון החלטתי שאני רוצה להיפרד
מחפצים מיותרים. בחיים הקודמים שלי, כשגרתי בבית גדול, היה בו הרבה מקום לאכסן
וכשהילדים עזבו את הבית – כמות האכסון הלכה וגדלה. התחלתי מהארונות במטבח, משם עברתי
למזווה ואחר כך לארונות בפינת האוכל ובסלון. היו לי גילויים שלא ציפיתי. מצאתי קופסאות מלאות עוד מהימים שחזרנו מהשליחות
(בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת) שטרם נפתחו, מתנות מכל מיני אירועים, מתנות שקניתי
אבל לא יצא לי לתת, שימורים שפג תקפם ועוד ועוד ועוד. חוויית המיון עשתה אותי
מאושרת. מראה הארונות המתרוקנים היה כל כך מעורר שהחלטתי לא לעצור בקומה הראשונה
ולהמשיך לשאר חדרי הבית. ידעתי שגם שם יהיה מה לעשות בגלל שאני לא זוכרת את עצמי מחליפה
"קיץ-חורף".
הכנתי תכנית מסודרת כשבכל פעם אני
ממיינת חדר אחר. את מה שהוצאתי, והוצאתי לא מעט, חילקתי לכל מי שרצה, נתתי בשמחה לחנויות
יד שניה וגם פח הזבל קבל את חלקו.
הניקיון הזה היה בשבילי גם מעין טקס
ניקיון רוחני. אהבתי את מראה הארונות הריקים ואת הסידור המרווח שבו אפשר לראות את מה
יש בארון ולא צריך לחטט בערימות והחלטתי שככה אני רוצה להמשיך.
אנשים נוטים לחשוב שלהיות
מינימליסטית זה אומר – לזרוק המון חפצים מיותרים מהבית. אבל מינימליזם הוא הרבה
יותר מזה והוא לא רק זה. להיפטר מחפצים מיותרים זה סימפטום שמאחוריו עומדת
תפיסת עולם עמוקה הרבה יותר. וככה מצאתי עצמי מתבוננת על ההתנהלות שלי בתחומים
שונים. כשהגיעה השעה לעזוב את הבית כבר הייתי עמוק בתוך החשיבה הזו ולכן את ההחלטה
על "לוקחת או משאירה", הקפדתי לעשות תוך שאני מנטרלת את הרגשות
והסנטימנטים שפיתחתי עם השנים כלפי חפצים שונים..
למדתי שאם אני רוצה להתחיל לנהל את חיי
בהתאם לתפיסת העולם הזו, הדבר הכי הגיוני הוא להיפרד מחפצים, מהרגלים מיותרים, ולפעמים
אפילו מאנשים ולעשות דברים קצת אחרת. קבעתי לעצמי כמה עקרונות מהם אני לא זזה.
· אין לי מלאי. אני קונה רק מה שאני יכולה לסחוב
הביתה לבד מהאוטו, בפעם האחת. זה אומר 3-4 שקיות רב פעמיות, לא מלאות מדי.
· אין לי מדיח. יש לי מעט כלים ולכן כולם צריכים
להיות שטופים כי תמיד צריך אותם. אני משתדלת לא לצבור כלים בכיור ומשתדלת לשטוף אותם
סמוך לזמן השימוש. ככה המטבח תמיד מסודר ונקי וגם הכלים תמיד מוכנים לשימוש.
· צמצמתי מאד את כמות הספרים שיש לי. נפרדתי כל
ספרי הבישול. כשאני מחפשת מתכון אני מוצאת אותו באינטרנט. עוד לא הסתגלתי לקריאה דיגיטלית
אבל אני עובדת על זה.
· אני לא קונה 3 ב-100. אני קונה רק מה שאני צריכה,
גם זה אומר שמוצר אחד עולה יחסית יותר.
· אני לא יוצאת לשופינג. אני לא מסתובבת בחנויות.
אני הולכת לשם רק כשאני יודעת מה אני רוצה לקנות או כשיש לי מטרה מסויימת.
· המשותף לכל אלה הוא שאני מכניסה הביתה רק דברים שאני
חושבת שהם ממש נחוצים או שאהבתי מאד.
המינימליזם משפיע עלי בדרכים נוספות אחרות.
אני מבשלת אחרת. מארחת אחרת וגם לומדת להגיד לא. למדתי להעריך את הזמן שלי אחרת למדתי
להיפרד מעבודות שתפסו בעלות על הזמן שלי באופן מוגזם, ולבחור במקומן עבודות שמאפשרות
לי לעשות גם את הדברים החשובים באמת – לכתוב, לקרוא, ללכת, לנשום..
בחודש שיתחיל עוד מעט אני מתכוונת להשתתף במשחק MinsGame# – שבו בכל יום בחודש נפרדים ממספר חפצים לפי התאריך, מחפץ אחד ב-1 בדצמבר ועד 31 חפצים ב-31 בחודש. יהיה מעניין...