12.5.2018

ואדי סלאמה, בקיצור נמרץ


כשהגעתי בחודש נובמבר לבי"ס השש-שנתי ודי סלמה, ידעתי שהמנהל אמר שהוא לא צריך ליווי ארגוני וגם המפקח תמך בעמדה זו. מכיוון שנשלחתי ע"י המשרד, כולם היו מנומסים מאד ושאלו אותי מה אני חושבת שאוכל לתרום להם. אמרתי שאני יכולה לעזור להם בלעשות סדר וגם ללמד אותם לכתוב תכניות עבודה. המנהל אמר שתכניות עבודה זה בסדר. סיכמנו שנתחיל ונראה לאן זה יתפתח.
תלמידי בי"ס עמדו להבחן בבחינות המיצ"ב החיצוני בשנה זו. לביה"ס יש עבר של ציונים נמוכים מאד בכל מבחני השנים הקודמות.
בפגישה הראשונה עם המנהל הוא פרגן מאד לצוות המורים הרציני והמחויב, שעובד קשה ומשקיע מאמץ ואמר שלדעתו הבעיה המרכזית בבחינות מיצ"ב היא התייחסות התלמידים. וזה מה שאמר: מכיוון שציוני המיצ"ב לא נכנסים לחישוב הציונים של כל תלמיד בתעודה, התלמידים לא לוקחים את המבחן ברצינות, הם אומרים שהמבחן של המורים, מזלזלים מאד בלימודים לקראת הבחינות, ובבחינות עצמן, לא משקיעים מאמץ בפתרון השאלות ורובם יוצאים מן המבחן אחרי חצי שעה.
הצעתי למנהל שנעבוד עם מורי המיצ"ב, אבל בגלל הכניסה המאוחרת להדרכה, המנהל אמר שלא ניתן לעשות שינויים רציניים במערכת השעות על מנת ליצור סדירויות חדשות לליווי, ולכן סוכם שהשנה נעשה כמיטב יכולתנו ונתמקד בהדרכת רכזי מקצועות המיצ"ב, מתי שיהיו פנויים, ובשנה הבאה נעמיק. סוכם גם שאין ציפיה שבזמן הקצר ההישגים במיצ"ב החיצוני השנה יעלו.

נכון לנקודת הזמן הזו אין לי מושג מה יהיו הציונים אבל בכל מה שקשור להתייחסות התלמידים והמורים למיצ"ב – בחודשים האחרונים קרתה מהפכה של ממש. 
בכל שלושת מבחני המיצ"ב שנערכו עד כה, נוכחות התלמידים היתה גבוהה ביותר, כל התלמידים נשארו במבחן עד תום הזמן המוקצב לבחינה ועבדו עד הרגע האחרון, אף אחד מהם לא אמר שהמבחן לא חשוב כי הציון שלו לא נכנס לתעודה וכל סימני ההתנהגות שהופיעו במבחנים הבאים – נעלמו לגמרי. כל המורים מדווחים על "משהו אחר" ואנחנו מעריכים שזו תהיה גם תמונת המצב במבחן האחרון, במדעים, שיתקיים ביום רביעי הקרוב.
בהערכה זהירה מאד אני מעזה לנחש שתהיה גם עליה בציוני המיצ"ב.
בישיבת צוות ניהול שהתקיימה השבוע (בנושא אחר) ושבה השתתפנו גם אני והמלווה הפדגוגית, מנהל ביה"ס ציין שאף פעם בעבר לא היה מה שהם פוגשים השנה במיצ"ב. הוא ביקש מרכז השכבה להסביר מה קרה. רכז השכבה אמר שהפעם יש יותר סדר וכולם עובדים ברצינות.
זה נכון. אבל היה יותר מזה. לימדנו את המורים לעבוד קצת אחרת. מיקדנו את עבודתם, ועקבנו אחרי מה שהם עושים מידי שבוע. פרגנו להם, ספקנו סביבת התייחסות תומכת ואוהדת. עזרו להם לפתור את הקשיים שהיו להם (מה שניתן היה לעשות) הפכנו את המיצ"ב לעניין המרכזי של כולם. לא עוד "הבעיה של רכז המקצוע" ועוד ועוד..
מה שברור זה שכשהמורים שינו את דרך עבודתם – השתנו גם הילדים.


זה הסיפור שלי

צילמה מיטל דור כשפתחתי את הבלוג הראשון שלי הייתי מלאת חששות. מצד אחד רציתי לכתוב אבל יש הבדל בין לכתוב למגירה ולכתוב כדי לפרסם בחוץ. בשבילי ...