| שרה אחותי 8.4.1935 |
עַל אֲחוֹתִי שֶׁעָלְתָה בֶּעָשָׁן
הַשָׁמַיְמָה
אֲנִי יוֹדַעַת רַק שְׁנֵי דְּבָרִים:
אֶת שְׁמָהּ
וְאֶת
חַיַּי תַּחְתֶּיהָ
מתוך: "ביקור בית"
| שרה אחותי 8.4.1935 |
התקופה הזו היא בשבילי תקופה של התבוננות אישית. לא פעם אני עוצרת ושואלת את עצמי איך כל המצב הדפוק הזה הפך להיות נורמלי, איך התרגלתי לקום בל...
כמו אגרוף בבטן. סבתא חנק'ה היתה קוראת לנכדיה ולניניה 'נקומה (נקמה) מתוקה שלי'
השבמחקבשביל הניצולים זה באמת סוג של נקמה
מחקבאופן אישי אני תוהה אם אבא שלי באמת הצליח להתאושש מהאבדן הגדול הזה.
כלפי חוץ נראה שכן. אבל בפנים, בתוכו - אי אפשר לדעת
צובט לב - השיר והתמונה.
השבמחקומעורר למחשבות..
מחקתודה