12.4.2020

בסוף הכי טוב בבית


אני מתבוננת על עצמי במשבר הקורונה מפרספקטיבה קצת אחרת.

השלב הראשון שהתחיל מתישהו בפברואר התאפיין בהכחשה, התעלמות וחוסר התייחסות. הקורונה נראתה רחוקה ממני, משהו שקורה לאחרים ואין לה שום קשר אלי. החיים שלי אז התנהלו במסלול השגרתי והרגיל. מבחינתי הקורונה, מדאיגה ככל שתהיה, היתה עוד נושא שמדברים עליו בחדשות ולא מעבר מכך.

השלב השני הגיע באמצע מרץ כשהודיעו לי שעלי להפסיק לעבוד. בהתחלה זה היה רק במקום אחד, אחר כך גם בשני ואחרי כמה ימים הכל פשוט נעצר. התחושה הראשונית היתה של בהלה, רצון נואש להשיג שליטה ולדעת מה קורה. היו לי המון שאלות אבל לא מצאתי תשובות. המצב החדש לווה בתנודות רגשיות, הרגשה של חוסר ודאות כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגלי, בצד תחושה של הישרדות, שהתבטאה גם פה ושם בקניות מופרזות כדי "שלא יהיה חסר". זה הזכיר לי את אבא שלי שבכל פעם שפרצה מלחמה הוא אגר במחסן מצרכים יבשים "כי מי  יודע מה יהיה" הוא אמר.
יש התבהרות בתוך הטשטוש. אני צילמתי

בתחילת אפריל הגיע השלב השלישי. אחרי תקופת אבל קצרה, התחלתי להסתגל ולהבין שאולי הדברים כבר לא יחזרו להיות מה שהיו קודם, ובעיקר להכיר בכך שאני חלק מתהליך שמחייב התארגנות לשינוי.

החדשות ממשיכות להיות מבהילות, אבל אני כבר לא נבהלת. אני מקבלת בהכנעה ובמידה רבה של סולידריות את ההנחיות היומיות,. אפילו את זו המחייבת אותי לצאת החוצה עם מסכת פנים. בשלב זה גם התחלתי ליהנות מהמציאות החדשה של חיי ולמצוא את החיובי בקצב החיים שהואט בבת אחת.

אני כבר לא עסוקה במחשבות על מה שהיה. מפעם לפעם אני מהרהרת בשאלות לגבי המציאות המתהווה לנגד עיני ולגבי מה צופן לי העתיד. אפילו התחלתי לחשוב ברצינות שאולי הגיע הזמן להיפרד מדברים שכל כך אהבתי. המשאלה שיחזירו לי את "מה ששייך לי" כבר נראית לי קצת נאיבית..

זהו שלב מתאבל, עצוב, אבל אין בו התלהמות. יש בו תחושה של השלמה יחד עם הסתכלות אל מה שצופן לי העתיד. העתיד הזה כבר לא נראה כל כך רחוק. הוא פה ממש מעבר לפינה. 

הרחובות הריקים, גינת המשחקים שאין בה ילדים משתובבים, בית הקפה שרק נפתח וכבר סגר האופציה לקפה שכונתי, העמידה בסופר במרחק של 2 מטר מהאיש הקרוב אלי, המפגש עם ההוויה שבה אני לומדת להיות לבד, כל אלה הם ההוויה החדשה שלי ואני מתמודדת איתה בשמחה.

זו לי הפעם הראשונה שאני נאלצת להיות בבית לתקופה לא ידועה. כרגע האופק של העבודה שלי הוא לא ברור. פעם זה היה מאד מלחיץ אותי ועושה לי חוסר שקט פנימי. היום, אני לא מרגישה שום דבר מהתחושות האלה. משהו השתנה בתוכי. הרבה מהחוויות שלי בימים אלה הן חוויות שלא חוויתי בעבר. אני נהנית מהקימה הרגועה בבוקר, שלא צריך לתקתק דברים, שאפשר לסגל קצב אחר, אין לחץ להתכונן לפגישות ולהגיע בזמן, אימת הפקקים כבר לא רובצת עלי.

ולא שאין בכל זה גם קושי. אבל כרגע, מכיוון שהדברים הם לא בשליטתי, אני בוחרת ליהנות ממה שיש. הכתיבה עוזרת לי להתמודד עם זה. לקום בבוקר ולהתחיל את היום בכתיבה של המחשבות שלי ושל מה שאני מרגישה ולהתמסר לזה באמת – בשבילי זה היה מרפא ממש. תחושת מועקה שקמתי איתה בשבוע הראשון הולכת ומתפוגגת. בשבוע השני הייתי כבר יותר רגועה ובשבוע השלישי כבר התחלתי ליהנות מהמצב הקיים ולהודות שזה בכלל לא רע. עכשיו יש בי ציפיה למה שהתקופה הקרובה תזמן לי.

14 תגובות:

  1. וואו. איזה יופי של פוסט. כמה היטבת לתאר את השלבים השונים של התהליך שאת עוברת, שבמובנים מסוימים דומה גם אצלי. והתמונות יפהפיות.
    נכון, כרגע הדברים לא בשליטתנו.
    יש דברים קטנים אך חשובים שהם בשליטתנו - האחריות על עצמנו ועל אחרים מבחינת בידוד והמנעות מהידבקות והדבקה. כל השאר - נחכה ונראה. יש את החשש הכלכלי. בעיקר. אצלי. אבל גם זה כרגע כל כך לא בשליטתי ששחררתי.
    תיהני מהתקופה, מהיקיצה הטבעית, מהכתיבה. חיבוק.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה אמפי. הכל בימים האלה חדש עבורי,
      כל השנה האחרונה היתה בשבילי מסע חדש וגדול, התמודדות עם חוסר ודאות ועם המון מצבים של עמימות.
      ראיתי שזה אפשרי. למדתי שיש לי כלים ויש לי מסוגלות אישית ובעיקר בעיקר - יש לי חוסן פנימי. למרות המצב המבאס - אני באופן אישי חווה תקופה טובה.
      תודה על החיבוק. שולחת בחזרה

      מחק
  2. תמונות נהדרות. מכיוון שהצלחנו בראשית מרץ להתעופף ליוון, כי עוד האמנו ש"זה לא ממש רציני" [ גם אם שם ביטלו הופעה שקנינו כרטיסים אליה ], חזרנו הישר לבידוד, שבועיים, ואחרי תום השבועיים החל התהליך המטורף שאנחנו עדיין בו.

    השבמחק
    תשובות
    1. כיף שאתה פה.
      כולנו חווים תקופה מטורפת שמי יודע מתי תגיע אל סופה.
      הדבר הכי מדאיג זה שעושים תיוגים לכל מי שמעל גיל מסויים, ובלי קשר לקריטריונים אובייקטיביים.
      אני רוצה להיות אופטימית אבל זה לא תמי מצליח לי

      מחק
  3. כן, יש בימים האלה גם צדדים חיוביים. ובכל זאת חוסר הוודאות הוא דבר שלא תמיד קל להתמודד איתו. צריך ללמוד איכשהו להשלים עם העובדה שהדברים לא בשליטתנו.
    אהבתי את העציץ :)

    השבמחק
    תשובות
    1. כל השנה האחרונה שלי היתה בשבילי קדימון למה שקורה עכשיו.
      היו בה כל כך הרבה מצבי חוסר ודאות, ויכולתי לכולם. בעיקר למדתי שיש לי כוחות להתמודד, למדתי לא להבהל והכי חשוב -לסמוך על עצמי.
      הקורונה תפסה אותי די מוכנה.

      מחק
  4. אלה ימים מאוד מוזרים שמצריכים הרבה אורך רוח. כולי תקווה שנצליח להשתלט על המצב הנוכחי בהקדם ושנצא מזה מחוזקים.

    השבמחק
    תשובות
    1. הימים האלה מצריכים הרבה אורך רוח וחוסן נפשי לעבור את התקופה הזו בצורה טובה,
      זו הולכת להיות תקופה לא פשוטה, גם ברמה אישית וגם מבחינה כלכלית
      נקווה לטוב

      מחק
  5. ההכרה במציאות מבורכת. גם ההבנה שאת לא יכולה לשלוט במה שאין לל יכולת שליטה עליו.
    את כותבת את הדברים כלכך בהיר
    התהליכים שרק התחלת בהם לאחרונה מקבלים משנה תוקף
    יהודית
    תענוג לקרוא אותך
    מילולית ורגשית.
    נורית

    השבמחק
    תשובות
    1. המציאות מלמדת אותי דברים רבים. הכי חשובה ההבנה שאין עם להתנגד, להתרגז, לכעוס, ולבעוט בכל מה שאפשרי.
      זה לא יקדם את מצב וגם לא אותי.
      היה לי בית ספר טוב בשנה האחרונה. עכשיו אני מבינה שזה היה מעין קדימון לתקופה הזו..
      תודה שבאת לפה והגבת

      מחק
  6. הקטע עם להיות בבית, אמא שלי שגם עובדת ברגיל בגלל שהיא מעל 60, אמרה למנהלת שלה שעד שיעבור זעם היא מעדיפה לא להגיע לעבודה. וכמובן שהמנהלת שלה הבינה את זה לגמרי (זו עבודה עם אנשים ומול אנשים ולקוחות אז פחות מתאים למי שנמצא בקבוצת סיכון).
    לוקח זמן להסתגל לשגרה של להיות בבית.
    אני אמנם עובדת מהבית, אבל גם פה יש סוג של שגרה שהייתי צריכה להתרגל אליה
    מה שכן למדתי לא לשמוע חדשות 24/7, זה לא שאני לגמרי מנותקת מהמציאות אני קוראת/רואה חדשות פעם-פעמיים ביום אבל אני לא על זה כל הזמן

    זו תקופה מטורפת
    שעיקר מה שמפריע בה זה האי וודאות
    אף אחד לא יודע מה יהיה, והכל עם סימני שאלה
    לדעתי מה שחשוב זה למלא את היום בדברים טובים שעושים לך טוב

    השבמחק
    תשובות
    1. את צודקת שצריך להסתגל לעבודה בבית.
      בשבילי זה היה שינוי גדול. לא רק חיצוני, בעיקר פנימי - להבין את הערך של עבודה מהבית שהוא לא פחות מהעבודה בחוץ, לאמץ לעצמי סדר יום ושגרה של עבודה מול ענייני הבית ובעיקר בעיקר - להנות מזה...

      מחק
  7. מזדהה. תקופה של הרבה מחשבות, על העבר והעתיד. הרבה שאלות שאין להן תשובות. מהפכה כלל עולמית.

    השבמחק
    תשובות
    1. הרבה מאד.
      העתיד לוט בערפל ומי יודע מה יביא איתו
      בתחום שבו אני עוסקת, אנחנו תמיד האחרונים שירצו בנו.. צריך להסתגל לזה גם

      מחק

זכרונת משביל ישראל

סיום העונה הראשונה 13.6.2009 אתמול חגגנו את סיום העונה הראשונה של שביל ישראל. ואיך מציינים אירוע כזה? בהליכה כמובן. על הבוקר שמנו פעמינו לנק...