שרה אחותי 8.4.1935 |
עַל אֲחוֹתִי שֶׁעָלְתָה בֶּעָשָׁן
הַשָׁמַיְמָה
אֲנִי יוֹדַעַת רַק שְׁנֵי דְּבָרִים:
אֶת שְׁמָהּ
וְאֶת
חַיַּי תַּחְתֶּיהָ
מתוך: "ביקור בית"
שרה אחותי 8.4.1935 |
חמש בבוקר אני ערה במיטה פסח מתקרב. צפים אצלי הימים של ההלם והבור השחור שאליו נפלתי. אז לא ידעתי כלום. מהמקום ההוא החלטתי שנחגוג פסח אח...
כמו אגרוף בבטן. סבתא חנק'ה היתה קוראת לנכדיה ולניניה 'נקומה (נקמה) מתוקה שלי'
השבמחקבשביל הניצולים זה באמת סוג של נקמה
מחקבאופן אישי אני תוהה אם אבא שלי באמת הצליח להתאושש מהאבדן הגדול הזה.
כלפי חוץ נראה שכן. אבל בפנים, בתוכו - אי אפשר לדעת
צובט לב - השיר והתמונה.
השבמחקומעורר למחשבות..
מחקתודה