20.4.2022

מפחיד לעוף

זוג יונים התחיל לקנן מתחת לגג הרעיפים במרפסת שמולי. לפי ההתנהגות שלהם, נראה שזה המקום הקבוע שלהם וזו רק אני שלא שמתי לב לזה קודם. אני חדשה בשכונה הזו ולומדת אותה לאט לאט.

אחרי שנכנסנו ויצאו מהקן במשך כמה ימים. בוקר אחד כשעזבו שניהם גיליתי שיש בקן שתי ביצים.

הדגירה על הביצים היתה משותפת לשניהם. בכל פעם שאחד מהם דגר השני דאג לאוכל וגם סתם הסתובב בסביבה וגילה התעניינות.

אחרי תקופת דגירה לא ארוכה הגיחו לעולם שני גוזלים קטנים.

היונים רפדו להם מקום בקן הקטן ויחד הצטופפו כולם ונהנו מהחמימות של ההורים ומתחושת המשפחה הקטנה. מפעם לפעם אחד ההורים יצא מהקן כדי לדאוג לכלכלת המשפחה, וכשחזר האכיל את הגוזלים ממקור למקור.

הכל נראה פשוט, כמו שזה בטבע, ההורים תקשרו האחד עם השני וכל אחד עשה תפקידו בשקט ונראה שגם בנועם וגם חלוקת התפקידים ביניהם נראתה שוויונית לגמרי.

היום ראיתי שאחד הגוזלים תפס אומץ, פרש כנפים ריפרף בהן והצליח לעוף ולנחות על העץ מתחת. שמחתי שהעז. התרגשתי לראות את ההתפתחות הזו לנגד עיניי. הוא שהה שם כשלוש שעות.

מכיוון שהיו לי עוד דברים לעשות, לא יכולתי להישאר ולראות מה יהיה עם הגוזל ובצער רב הלכתי לעבוד. כשחזרתי הוא כבר לא היה שם עוד לפני שהספקתי לשיר לו  את ברכת "עוף גוזל".

הגוזל השני שנשאר בקן נראה יותר חלש ולכן פחות העז. כשהראשון התעופף, לרגע הוא נבהל שנשאר לבד. בהתחלה הוא ניסה קצת לפרוש את כנפיו אבל לא העז יותר מזה. אבל הוא לא היה שקט ונראה שלא אהב את השינוי ואת זה שנשאר לבד. הוא נע בקן בחוסר שקט. אותם הורים, אותו בית גידול, כל אחד שונה מהשני.

ואז, ברגע אחד מפתיע, הגוזל שנותר תפס אומץ פרש כנפים רועדות ועף לענף העץ שמתחת לקן, ממש כמו אחיו. הוא נשאר שם שעות, רועד ומבולבל. מניחה שבראש הקטן שלו חלפו כל מיני מחשבות האם כדאי לצאת לחיים חדשים או להשאר באזור המוכר.

חיפשתי בעיני את ההורים וראיתי אחד מהם עומד בצד וממתין. מביט, לא ניגש, רק ממתין בדאגה, לראות מה יקרה לגוזל, מתי הוא יעז לפרוש כנפיים ולצאת לחיים.

אבל הגוזל פחד. הוא נשאר תקוע על ענף העץ ולא היה מסוגל לקבל את ההחלטה להתחיל לעוף. יתכן שגם הוא שמע שלא קל כיום בעולם ועדיף להישאר במקום הבטוח ולזכות באוכל חינם וארנונה חינם.

ופתאום, לפני כמה דקות, הרעישו השכנים מתחת וקדחו במרפסת הפונה החוצה. הגוזל נבהל, פרש כנפיים רועדות וניסה לעוף. הוא הצליח להגיע למרחק רבע מטר ונחת על שיח היסמין שמתחת, לא בדיוק מקום בטוח להגיע אליו. ענפי היסמין דקים, ממש משענת קנה רצוץ עבורו וכעת הוא תקוע עליו ומהר מאד יצטרך לקבל החלטה לאן פניו.

ההורים אינם. הוא חושש. יושב על הענף ולא מסוגל להחליט מה מפחיד יותר, להיתקע לבד על הענף הרעוע או לעוף לעולם ולמצוא את דרכו.

אני מתבוננת וחושבת, ודרך הציפורים מהרהרת בנו בני האדם; לעוף או להיתקע במקום המוכר. וכשאיזור הנוחות כבר לא נוח, האם יש לנו אומץ לשנות מקום, ואיך איך הפחד תוקע אותנו במקום. איך כל הפחדים מנהלים אותנו, מבלי שנהיה מודעים לכך, וגורמים לנו להיתקע במקום שבו אנחנו הכי פחות צריכים להיות. ולא פעם, עד שלא מגיע איזה רעש גדול ומטלטל, לא נעז לפרוש כנפיים ולעוף.

כשהחשיך, הגוזל עדיין נשאר על הענף. מניחה שחשש, ותהה והרהר אף הוא, אם לעוף או להישאר... בבוקר כשקמתי הוא כבר לא היה שם ..

16 תגובות:

  1. מקסים.
    אני צופה לא מעט בערוץ נשיונל גאוגרפיק ומהתנהגות בעלי חיים אני אכן מצליח להבין טוב יותר את התנהגות המין האנושי 🙂
    חג שמח!

    השבמחק
    תשובות
    1. גם אני אוהבת להתבונן בבעלי חיים ובהתנהגותם ולגלות כמה הכל יכול להיות פשוט כשפועלים בהתאם התפקיד שלך ולפי מה שמצופה ממך, במקרה הזה כהורים ל-2 גוזלים קטנים שזה אתה בקעו מהביצה.
      ואני מאד מתחברת לזה שמן ההתבוננות הזו אפשר להסיק מסקנות ולהבין גם אותנו.. בני האדם.
      חג שמח לך !

      מחק
  2. זאת דרכו של העולם... בסוף הגוזלים עפים :-)

    השבמחק
    תשובות
    1. כן... בסוף הגוזלים עפים למצוא את דרכם בעולם..

      מחק
  3. מאד התרגשתי מההתבוננות שלך על זוג היונים וגוזליהם. לגמרי אפשר ללמוד מהם, להסיק מסקנות ולתהות תהיות על עצמנו. להבין כיצד הפחדים שלנו מנהלים אותנו וכיצד המשברים שלנו - הרעשים המפחידים מהשכנים, בסיפור - מדרבנים אותם לפעול כאשר קודם לכן היינו תקועים. מקסים. חג שמח.

    השבמחק
    תשובות
    1. ממש הרגשתי שאני חלק מהמשפחה. היה מרתק לראות את ההתנהלות שלהן בתקופה הזו: הזוגיות, השותפות, גידול הגוזלים והידיעה שיום אחד הם צריכים לעוף ולמצוא את דרכם בעולם
      וכך גם הגוזלים... אחד תפס בטחון, פרש כנפיים ועף ושני היה אחר, חששן וחסר בטחון
      זה היה מרתק
      חג שמח לך

      מחק

  4. נראה שאת דאגת יותר מההורים של הגוזל. הם ידעו שהטבע עושה את שלו...

    השבמחק
    תשובות
    1. משמ ככה. משמ דאגתי לו למרות שלא יכולתי לעשות דבר.
      וכשראיתי שההורים עומדים בצד הבנתי שזה מה שראוי לעשות, לתת לו לתהמדד לבד עם מה שיקרה.
      מניחה שההורים היו לשם במקרה שהוא יהיה זקוק לעזרה כלשהי מצידם..

      מחק
  5. אני מקווה שגילית בדיעבד שהגוזל בסדר (אני מניחה שהגוזלים וההורים יחזרו עדיין לקן כמה פעמים לפני שהגוזלים יפרחו ממנו לחיים עצמאיים לחלוטין).

    השבמחק
    תשובות
    1. בודאי.. מצא חן בעיני שהם לא נטשו אותו לגמרי..
      הם הניחו לו להתמודד ואני מניחה שאם היה נקלע לצרה הם היו נחלצים לעזרתו

      מחק
  6. שמחתי לא למצוא עקבות של יללות חתולים בסיפור הקטן על העצמאות.
    הצילום יפהפה.

    השבמחק
    תשובות
    1. החתולים נכנסים לסיפור בשלב יותר מאוחר. בחלק הזה הם עוד לא הופיעו...
      שמחה שאהבת
      חג שמח

      מחק
  7. איזה יופי, חמודים :) מעניינת גם נקודת המבט של ההורים. מה עובר להם בראש כשהם רואים שאחד כבר לא בקן. הם מתעצבים? ציפורים יכולות להתעצב?

    השבמחק
    תשובות
    1. נקודת המבט של ההורים היא ממש מעניינת
      הם ודאי שמחו לראות שהגוזלים יכולים לצאת לעצמאות, אבל מה קורה כשיש לך אחד שמתנהג אחרת..
      אני מאמינה שגם לציפורים יש רגשות וגם הן מתעצבות ודואגות

      מחק
  8. מקסים.
    התחברתי מאוד לסיפור ולנמשל שבו. אני מרגישה כי כבר זמן אני נמצאת במקומו של הגוזל החלש, לא בטוחה אם הוא תופס אותי בחשש הראשוני לעוף או על שיח היסמין.

    במאמר צד אומר שלפני כמה שנים גרתי בדירה שגם בה התנחלו זוג יונים, אלא ששם זה היה במרווח שבין גגון לתומך שלו. הרעש שהם יצרו בציפורניהם כאשר טיילו על המתכת היה בלתי נסבל והיה מעיר אותי כמעט כל בוקר בשעות הזויות (נשמע כאילו הם רוקדות שם סטפס או מטיילות הנה והנה בנעלי פקקים) וכמה שלא ניסיתי להבהיל אותן עם מקל מטאטא, הן התעופפו בבהלה לכמה דקות אבל תמיד חזרו.
    מסיפורך למדתי שלו התמקמו במקום יותר נגיש ויזואלית ופחות מעצבן בבחינת סאונד, עוד הייתי יכולה לשמוח איתן בהתפתחות הקן.

    השבמחק
    תשובות
    1. אישית אין לי חיבה יתרה ליונים בגלל מה שהן: מלכלכלות ועושות הרבה נזק.
      אבל פה הזדמן לי להיות נוכחת בספור שחשף אותן בצורה אחרת. המעקב אחר ההתנהלות שלהן בתקופה הזו היה מרתק
      וזה לימד אותי שלפעמים זוית הסתכלות אחרת יכולה לשנות את משהו גם אצלך
      כך גם לגבי החשש לעוף, במיוחד אם אתה גוזל חלשלוש..בגלל שאי אפשר לעמוד על הענף לנצח

      מחק

מי בעד שינוי?

איש אחד שפגשתי לא מזמן אמר לי: "בגילי.. אני כבר לא יכול להשתנות". קצת התמלאתי פליאה על ההצהרה הזו כי אני חושבת שאנחנו משתנים כל הז...