14.4.2022

....כבר פסח שלישי


אצלי זה כבר פסח שלישי. אי אפשר לטעות בספירה. הימים שלפני החג המתקרב הם בור אחד גדול עבורי. בור שאני לא מצליחה לצאת ממנו. תחושת המועקה לא עוזבת אותי למרות כל הסחות הדעת שאני מסדרת לה.

אפילו להליכת הבוקר שאני כל כך אוהבת קשה לי להרים את עצמי בימים אלה, מזל שאני מארחת אצלי כלב שדואג להוציא אותי מהמיטה והחוצה.

אני מכירה היטב את כל התרגילים מהפרק של "איך להשתחרר ממועקה": להיות עסוקה כמה שאפשר, פרויקטים למשל כמו לכבס את הווילונות, לארח את הנכדים, פגישות עם חברות, לנקות את הבית, לקנות לי משהו חדש לחג כמו צעיף או תכשיט או חולצה, אבל שום דבר לא באמת עובד עלי. המועקה פה כדי להשאר ושאף אחד לא יבלבל אותה עם הסחות דעת.

אין לי חשק לנסוע. אני מתחמקת באלגנטיות מכל ההזמנות להתארח בליל הסדר. בסוף נעניתי להזמנה במקום בו מרגיש לי הכי נוח להיות. חשבתי שלא אבשל אבל אני מבשלת ומוצאת גם בזה סוג של נחמה.

ריח של אוכל זה הדבר שהכי חסר לי. ריח של אוכל זה משהו מנחם והוא הכי חסר. חסר לי הריח של מרק העוף ושל החזרת שאמא היתה מכינה לחג וריח הדגים. ריחות זה משהו שאני תמיד מתגעגעת אליו. הם שומרים בתוכם את הזיכרונות של מה שהיה. ליל הסדר מזכיר לי את אמא שלי עומדת במטבח ומכינה את מאכלי החג וגם את עצמי עומדת ומכינה חלק מהמאכלים שלה.

עכשו כל זה איננו. אני תוהה איזה ריחות לקחו איתם הילדים שלי מהבית ממנו יצאו ואליו כבר לא ניתן לחזור..

כשנפרדים, כל חג הופך להיות סיפור. החג הראשון אחרי הפרידה עבר קל יחסית. היתה קורונה. אף אחד לא חגג אז ההרכב קטן שיצרנו היה בדיוק מה שהתאים לי. בחג השני כבר אי אפשר היה להתחמק מהמצב המורכב שהתפתח. סידורי החג שפעם היו פשוטים, אצלנו או אצלם, הפכו מסובכים. פעם הכל התחלק לשניים עכשיו זה לחמישה. אצלו או אצלה, אצלם או אצל הצד השני הכל נעשה מורכב. חשבתי שבשלישי יהיה לי יותר קל אבל זה לא. זה בכלל לא קל.

הזכרונות של הסדר האחרון בבית שפרקנו מציפים אותי כל הזמן כמו כאבי פאנטום ולא עוזבים אותי. אני לא יכולה להשתחרר מזה.

אני קוראת את הדברים שכתבתי לילדים שלי בליל הסדר האחרון. קוראת ובוכה.

פרידה זה דבר כואב. פרידה כואבת נשארת תמיד חקוקה בלב ובכל פעם שנזכרים בה הלב מחסיר פעימה. משבר הפרידה הוא כמו גל גדול שיש לתת לו לחלוף, לקחת נשימה עמוקה, לצלול לתוכו ולחכות שהוא יעבור. כל כאב סופו לעבור. הכאבים באים ללמד אותנו משהו על עצמנו ועל החיים. מה שיקרה הלאה, אין לדעת. מה שיקרה הוא משהו שרק אני יכולה לחולל אותו.

אז אולי השנה אני בכל זאת אהיה בסדר. אהיה בסדר כמו שזה. אני עוד לא כל כך מוצאת את עצמי, אבל מסתכלת קדימה ומסתגלת..

מחר כבר החג. אני אומרת לעצמי לנשום עמוק. מה שהיה כבר לא יהיה אבל יכול להיות משהו אחר והוא יכול להיות טוב ואפילו יותר מזה...

14 תגובות:

  1. קוראת את מילותיך ואת הכאב והעצב... מקווה שילך ויהיה פשוט יותר, טוב יותר, אחר... חיבוקים!!!

    השבמחק
    תשובות
    1. בפרידה יש הרבה עצב. על כל מיני דברים.
      אבל גם יש לא מעט נקודות אור והן שוות מאד
      תודה על החיבוקים

      מחק
  2. פסח זה לא רק חג האוכל והפירורים, זה גם חג הזיכרונות. וחלקם מלאי נוסטלגיה ועצב. אני מקווה שהשנה תשוב אלייך גם השמחה. חג שמח!

    השבמחק
    תשובות
    1. עדה יקרה, החגים זה הכי קשה.. בבת אחת את חוזרת אל מה שהיה,
      והכל נראה לפתע אידיאלי ושמח וטוב...
      יש אצלי הרבה שמחה אבל אני לא שוכחת לתת מקום גם לכאב
      חג שמח לך ותודה

      מחק
  3. החגים הם התקופה הכי קשה. הכי קשה כי נזכרים באהוב שנפטר - הורה או בן זוג או מישהו אחר - שהכי בולט בהעדרו בחגים. הכי קשה לאחר פרידה כי נזכרים בחגים משפחתיים זוגיים שאינם וכבר לא ישובו.
    לא יודעת לגבייך אבל אצלי זו גם תקופה של דכדוך והיא לא נובעת מהחג. אז אולי אצלך זה בנוסף?
    כך או אחרת מאחלת לך שהשמחה תחזור לגוף ולנשמה, שתגיע שלווה ושביעות רצון, שתחזור ההנאה מהדברים הקטנים והגדולים. חג שמח.

    השבמחק
    תשובות
    1. חגים זו תקופה לא פשוטה בכלל בשבילי,
      למרות הקשיים אני משתדלת למצוא את נקודות האור, את מה שמשמח ואת הדברים הטובים ויש כאלה לא מעט
      ואני גם מבינה שאני בתהליך. מה שהיה קשה פעם נעשה קצת יותר קל כל שנה
      חג שמח לך ולמשפחה :)

      מחק
  4. אני מקווה שהסדר עבר בשלום ואת מרגישה יותר טוב

    השבמחק
    תשובות
    1. הסדר עבר בטוב
      ואחרי הכל אני ממש בסדר
      תודה על האיכפתיות

      מחק
  5. יהודית יקרה, מבטנה מאוד לליבך. לא יכולה להגיד לך "זה יעבור", או "תני לזה זמן" פשוט כי זנ נשמע נבוב בעיניי וגם מפני שהגעגועים למה שהיה יהי שם תמיד. בתהליך שלי למדתי שרק כשאני יוצרת את מה שאני רוצה ושנוח לי ושמתאים לי כרגע, רק אז אני רגועה ושמחה ואפילו מאושרת. חיבוק גדול ואהבה.

    השבמחק
    תשובות
    1. את יודעת שהזמן לא מרפא את הפצעים. הם שם כל הזמן. והגעגועים יהיו שם תמיד
      ליצור משהו חדש שמתאים לי, זה מה שנכון לעשות.
      גם זה לוקח זמן
      אני עוד אוספת את חלקיקי השברים מכל המקומות
      תודה על החיבוק

      מחק
  6. תודה על זה השיתוף

    השבמחק

מי בעד שינוי?

איש אחד שפגשתי לא מזמן אמר לי: "בגילי.. אני כבר לא יכול להשתנות". קצת התמלאתי פליאה על ההצהרה הזו כי אני חושבת שאנחנו משתנים כל הז...