30.1.2022

הבוקר אני במטבח - מחשבות על אמהות

 1.
הבוקר אני במטבח.
ברקע הרדיו מנגן דרך הטלפון שמונח מתחת לחלון. הבוקר זו התכנית של עומרי ורומי. אני אוהבת את התכנית שלהם. הם מראיינים אנשים מעניינים, הניתוח שלהם מעניין. בסוף התכנית הם שרים ביחד שיר. שניהם מזייפים אבל זה יפה.. אני מצטרפת אליהם מהבית גם אני מזייפת ומאד נהנית מהשירה. אני אוהבת את הקול של עומרי יש בו רכות שמדברת אלי. הרכות שלו מטעה. הקול הנעים זה יודע לשאול את השאלות הכי נוקבות שאפשר..

הכרתי פעם את אמא שלו, רותי. נפגשנו בשליחות בבון, גרמניה. עמרי למד בתיכון האמריקאי יחד עם הילדים שלי. רותי היתה אשה שמחה שידעה ליהנות מהחיים. כשחזרו לארץ מחלת הסרטן הכריעה אותה.

תכף הבת שלי תבוא ונבלה יחד את היום. אני משתתפת איתה בכמה פגישות בזום שיהיו במשך היום. מוזר כמה הקורונה צמצמה את העולם. ישיבות בזום עם כל העולם זה משהו כל כך פשוט. מי היה מאמין שככה המרחקים יתקצרו.

"בצהרים נלך לאכול בחוץ " היא אומרת
אני מכינה ארוחת צהרים בבית. 
הביקור שלה מעיר בי את החשק לבשל ומהבוקר המתכונים כבר מתרוצצים לי בראש.

כל הבוקר ירד גשם. עכשו הפוגה. השמש שיצאה מבין העננים נכנסת לסלון דרך דלת הזכוכית ומשרה חמימות כייפית.

2.

בתקופה האחרונה אמא שלי חוזרת אלי בחלומות.

היום ראיתי אותה נכנסת לבית שלי כשסדרנו את השולחן לארוחת הצהרים ואומרת לילדה שלי "כל כך גדלת".
"היא בעצמה כבר אמא" אני אומרת ומצביעה על החדר ליד "הילדים שם הם הנינים שלך שלא זכית להכיר".

היא יושבת איתנו לארוחה, שואלת על כל מאכל, אומרת שטעים לה ומזכירה את הבורשט שהיתה מבשלת, זה המרק שהיתה מכינה כשהייתי באה לבקר אותה.
אחר כך היא מסתובבת בבית מתפעלת מכל דבר שהיא לא מכירה. מהמחשב שלא היה לה ומהטלפון הנייד החכם, הטלפון שלה שאני עוד שומרת את המספר שלו בזכרון שלי, היה מהסוג הישן. לא כמו הטלפונים של היום. מסך הטלוויזיה שתלוי על הקיר סוחט ממנה קריאת התפעלות.  

"מתי עברת לבית הזה" היא שואלת "בבית הקודם הכרתי את כל השכנים פה אני לא מכירה אף אחד".

אני מכינה קפה עם העוגה שהיא אוהבת ומספרת לה קצת ממה שקרה מאז שעזבה אותי לפני שש-עשרה שנים. אנחנו נזכרות ברגעים האחרונים שלה בבית החולים. אז חשבתי שהיא תתאושש ותהיה לנו הזדמנות לדבר אבל היא הלכה ונשמטה ממני עד שלא היתה נוכחת יותר בחדר ונשארה רק הנשימה שלה שהלכה ונחלשה...
"למה באת?", אני שואלת

"כדי להגיד לך שאף פעם לא עזבתי. הכל היה בראש שלך. באתי להראות לך שאני כאן. הכל בראש שלך. אפשר להפסיק עם כל זה עכשו כשאני כאן"

3.

לפעמים אני זוכרת איך זה הרגיש לי בגוף כשהיתה לי אמא. יש לזה הרגשה בגוף, לאמא. כמו שיש הרגשה לאין-אמא.

גרנו רחוק אחת מן השניה והמרחק הטביע את חותמו מאד על היחסים שלנו. הקרבה שלנו הצטמצמה למפגשי חגים ושבתות שהיו חמים ונעימים אבל לא מהסוג שהפך את אמא שלי לזו שאתקשר אליה כשאני צריכה עזרה ותמיכה. ואולי זה קשור לנוכחות שהיתה לה בחיי שהיתה מצומצמת וזה צבע את היחסים שלנו.

ואז אני הפכתי לאמא והיו לא מעט שנים בהן גרתי רחוק מהילדים שלי או בניסוח אחר: הילדים שלי גרו רחוק ממני.
בשנים האלה הייתי אומרת לעצמי שאני רוצה סיפור אחר עם הילדים שלי. שאני לא רוצה את מה שהיה או שלא היה לי עם אמא שלי.

"האחריות למה שיקרה בקשר שלך איתם היא שלך" הייתי חוזרת ומשננת לעצמי כל שבוע כשנסעתי לפגוש את ילדתי ואת נכדתי הקטנה.

4.

עכשו אני במטבח, קוצצת את הירקות שבעוד כמה דקות יהפכו למרק מהביל, כזה שמתאים למזג האוויר החורפי שבחוץ. החלטתי לנסות איטריות מוקפצות עם כרוב וקישואים בתוספת עדשים שיצטרפו לדג המתבשל בתנור ולסלט הירקות ולקינוח פומלה. ואי אפשר בלי שוקולד שכולנו אוהבים..

בארוחת הצהרים בין הישיבות בזום, דברנו על הישיבות. הרגשנו שהן היו טובות וקבלנו כל כך הרבה מידע שיצאנו מבולבלות עוד יותר. חשבנו שהכי טוב לתת לדברים לשקוע. שעה ארוכה דברנו ודברנו וצחקנו ולא שמנו לב שהגיע זמנה של הישיבה הבאה..

5.

לפעמים אני זוכרת איך זה הרגיש כשהיתה לי אמא. אני עובדת על עצמי שיש לי אמא, רק כדי להרגיש בגוף שלי את הדברים שנשארו איתי במשך השנים.

ועכשו אני זוכרת בגוף את ההרגשה לאין-אמא בדיוק כשאני מרגישה שאני צריכה אותה.

 

14 תגובות:

  1. אמת על אימהות ויתמות. מרגש וכואב.

    השבמחק
    תשובות
    1. האמהות היא לא תמיד מה שאנחנו חושבים עליה
      יש בה הרבה שמחה וגם לא מעט כאב

      מחק
  2. כל אמא מנסה לתקן כלפי ילדיה את הכאבים שנשארו לה מאמה שלה. אולי אי אפשר לתקן, אפשר רק לטעות קצת אחרת. כי למרות כל הכוונות הטובות, האהבה, ההתכוונות האינסופית, בסוף בקשר הזה נמצאים גם הכעסים הכי גדולים והמקומות הכי לא פתורים.
    וכשאני פוגשת לפעמים אמהות ובנות או בכלל אמהות וילדים שאין ביחסים ביניהם את הפער הלא פתור הזה, זה הכי מרגש ומפעים וגם צובט קצת.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא חושבת שאפשר לתקן את מה שכבר נעשה אבל בהחלט אפשר ללמוד ממה שהיה ולעשות אחרת עם הילדים שלך..
      אמהות זה אחד התפקידים הכי לא פשוטים שיש. הפערים שנוצרים בין הילדים לאותה אמא, שונים מילד לילד.. וזה לא דבר פשוט בכלל..
      כשאני פוגשת יחסים שבהם הפערים קטנים אני תמיד סקרנית לדעת מה קורה שם, שמאפשר את הקרבה המשמעותית הזו.
      תודה על תגובתך

      מחק
  3. כמה שנים שלא שמעתי רדיו... אם יש משהו שמעולם לא התחברתי אליו ברדיו אלה התחנות עם הדיבורים. רדיו בשבילי היה תמיד רק כדי לשמוע מוזיקה.
    אני חושבת שאלולא הטכנולוגיה יש המון אנשים שלא היינו זוכות להכיר. ומצד שני הטכנולוגיה הזאת גורמת ליחסים להיות איך לומר, יותר קרים, קרובים ורחוקים בו זמנית. חסר המפגש האישי 1:1, המבט בעיניים, הניואנסים של הגוף שלא בהכרח רואים בזום. הלהושיט יד מנחמת, או חיבוק אם צריך. כל זה לא נמצא שם.
    זה פתרון למרחק, אבל לא למי שבאמת רוצה להיות קרוב.
    הזכרת לי שהמספר סלולרי של סבי ז"ל היה שמור לי בטלפון, ויום אחד סבתא שלי התקשרה אלי מהמספר הזה וכמעט עשתה לי התקף לב...

    אל תשכחי שאמא שלך חיה בתוכך
    חלק ממנה עבר אלייך ותמיד נשאר אצלך
    חלק מהמהות שלה זה משהו שעבר אלייך
    היישות עצמה, החיבוק, הדברים שהיא הייתה רק היא, אלה הדברים שחסרים
    ובעיקר געגוע, לאדם שאהבת והוא לא חלק ממשי מחייך

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מאד אוהבת רדיו ואוהבת גם מוזיקה וגם דיבורים.. תלוי.. הדבורים מחברים אותי לעולם ומרחיבים את האופקים ואני אוהבת את זה.
      יודעת שזה אישי וכל אחד אוהב משהו אחר.
      מתאתר לעצמי מה הרגשת כשקבלת שיחת טלפון מסבך ז"ל... מצד שני, תארי עלצמך שזה היה אפשרי..

      לגבי אמא שלי ואני
      יש לי בטן מלאה בכל מה שקשור בה.. הרבה פעמים אני שואלת עצמי למה בדיוק אני מתגעגעת..
      התשובה שלי היא שאני מתגעגעת למי שהיא היתה יכולה להיות אבל בעצם לא היתה..
      ולכן אני משתדלת להיות אמא אחרת לילדי ומקווה שאני מצליחה בזה..
      ושלהם יהיו זכרונות אחרים ממני (אחרי שיגמרו להתחשבן איתי)

      מחק
  4. מרגיש לי שהקשר בינך לבין בתך זורם, חם, מלא אהבה והבנה ואולי אפילו מהווה סוג של תיקון על הקשר שלך עם אמא שלך. ובו בזמן, הגעגוע לאמא ובאמת ההרגשה הזאת שרוחשת בתוכך מאז שאין לך אמא - זה משהו שלא קשור לכלום. לא קשור עד כמה הקשר עם אמא היה טוב או לא. אמא זו אמא. תמיד. וכמו שכתבו כאן - היא תמיד איתך בתוכך, חלק ממך.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני שמחה שזה מה שחשת.
      יש לי קשר טוב עם כל שלושת ילדי.
      אני אומרת שאני תופרת לכל אחד את חליפת היחסים המתאימה לו איתי.
      אני מאד מודעת לדברים שלא היו טובים בקשר שלי עם אמא שלי ומבינה שעלי האחריות ליצור מציאות אחרת עם ילדי, וזה מה שאני עושה.
      וכשאני שואלת עצמי למה אני מתגעגעת.. אני חושבת שאני מתגעגעת למה שהיא היתה יכולה להיות עבורי...
      לא יודעת אם אפשר להתנחם בזה...

      מחק
  5. נוגע ללב (וגם מוכר) מה שכתבת על ההרגשה של אין-אמא בדיוק כשאת צריכה אותה.

    השבמחק
    תשובות
    1. בתקופה האחרונה אמא שלי מגיעה אלי בחלומות, לעיתים קרובות.
      מניחה שזה לא מקרי
      היה מתאים לי שאמא שלי תהיה כאן עכשו כשאני כל כך צריכה אותה..
      תודה

      מחק
  6. אני מזדהה אתך ביחס לתחושת החסר הפיזית ממש. כך זה אצלי ביחס לאבי. ממש גאבי גוף.

    השבמחק
    תשובות
    1. כנראה זו דרכם של הקרובים לנו להנכיח את עצמם אצלנו...
      אני מבינה שגם אם נפרדים פיזית הקרבה נשמרת בממדים אחרים
      אני מוצאת שיש בזה משהו מנחם..

      מחק

זכרונת משביל ישראל

סיום העונה הראשונה 13.6.2009 אתמול חגגנו את סיום העונה הראשונה של שביל ישראל. ואיך מציינים אירוע כזה? בהליכה כמובן. על הבוקר שמנו פעמינו לנק...