חלון
הזדמנויות קטן. זה כל מה שהייתי צריכה בתקופות של חשיכה וחוסר אונים. משהו קטן,
מרומז, שיראה לי שיש מעבר לדברים. שלא הכל גרוע והטוב עוד לפני.
כשהייתי
בזוגיות ראיתי את העולם בצורה אחרת. היו ימים נפלאים ומצחיקים ומאושרים באותה
הזוגיות אבל היו גם ימים אחרים שבהם ידעתי שזו לא אני באמת, זו לא אני על כל הרבדים
שלי. כשהחלטתי שאני לא רוצה להיות יותר במקום הזה, חלחלה בי ההכרה שמגיע הרגע בו
צריך לקחת נשימה עמוקה ולהמשיך קדימה. צעד כזה הוא אף פעם לא קל וזה תמיד עצוב. גם אם הפרידה
נעשתה ממקום שקול, היא כמו מוות. פשוטו כמשמעו.
חששתי
מהמון דברים, היו לי הרבה לילות של שבר, בכי, פחד וחרדות אין סוף. לא ידעתי
לקראת מה אני הולכת ומה יביא לי העתיד. גם כשנפרדתי מאנשים אהובים שהכרתי בדרך וממקומות
שהיו לי בית שני הייתי נחושה להתחיל להביט אל מה שנמצא מעבר להר.
ואחרי שהבנתי שנשארתי לבד, המחשבות היו מגיחות אלי ללא הרף וגורמות לי לשכוח את כל הדברים שלא היו נכונים לי, וכמו היו אומרות לי "ככה עדיף? היה לך הכל וויתרת" ואז מתחילה לדהור רכבת בראש, רכבת עמוסת שאלות מיותרות וטיפשיות כל כך. עד שאמרתי לעצמי סטופ. מספיק עם ההתקרבנות הזו.
******
עכשו אני במקום אחר. חלון ההזדמנויות הקטן שחלמתי עליו הוא כאן עכשו ואני רוצה למקסם אותו במלואו. אני כבר לא רוצה להיות יעילה ופרודוקטיבית כל דקה, כפי שהייתי קודם. לא רוצה לבצע המון סידורים בו-זמנית, או ללכת לכמה אירועים במקביל כדי לא לפספס או לא להעליב.. לא רוצה חוויות חד פעמיות, עמוסות אטרקציות ובלתי נשכחות..
אני
מסתכלת אחרת על הזמן שלי ורואה
הזדמנות להורדת הילוך, הורדת מתחים ומנוחה. הפסקתי למדוד את הזמן הפנוי שלי בכמות
משימות שבצעתי או בכמות היעדים שרשמתי לי להשיג. אני מעדיפה לקבוע סדרי עדיפויות ואומרת
לעצמי שאני לא נדרשת להשיג הכל, ואם צריך אני מוותרת מראש. אני לא רוצה למקסם את
הזמן. אני רוצה למקסם את רמת האושר שלי ולכן אני בוחרת פעילויות שגורמות לי הנאה, מתנסה
בדברים שאף פעם לא עשיתי, מגלה מחדש יכולות שמזמן לא השתמשתי בהן ומבלה עם אנשים
שנעים לי בחברתם. את שאר הדברים אני שמה תחת הרשימה "מה לא לעשות בזמני
הפנוי".
מה
שחדש זה שאני אומרת לעצמי שממש בסדר פשוט לא לעשות כלום. הבוקר כשהתעוררתי בשעה מוקדמת לא מיהרתי לצאת מהמיטה החמה ושעה
ארוכה נהניתי מקריאה בספר שאני שקועה בתוכו.. בעבר הצורך להספיק עוד ועוד היה דוחף
אותי החוצה. עכשו אני נהנית מזה שלא צריך להספיק כלום ומה שלא עשיתי היום אוכל
לעשות גם מחר..
"עלי להיות השינוי שאני רוצה לחולל", אמר פעם מהטמה גנדי
(בפראפראזה) וזה מה שאני אומרת לעצמי כל הזמן. אני מרגישה שנפלה בידי ההזדמנות לחשב
את מסלול חיי מחדש, אני מתמקדת בדברים קטנים, מסתכלת על החצי המלא של הכוס ופשוט נהנית.
מי היה מאמין שהייתי צריכה
לעבור חיים שלמים כדי לחוות אושר קטן כזה.
ההנאה שבאיטיות...
השבמחקבהצלחה!
מסתבר שצריך ללמוד לחיות ככה. בשביל מי שחיה בקצב טורבו זה לא כל כך פשוט לאמץ סגנון חיים כזה
מחקאני לומדת ומגלה שאפשר להנות מזה
תודה
גילית את עצמך יהודית, פגשת את עצמך מחדש, הכרת את עצמך מקרוב כפי שלא התאפשר לך אולי להכיר קודם. עברת דברים מדהימים טובים ודברים משמעותיים פחות טובים, ויצאת מהצד השני קרובה יותר לעצמך. זה מרגש ומפעים. מאחלת לך תמיד לבחור בך, בכל רגע. וכל השאר יסתדר מעצמו.
השבמחקהדברים שכתבת כל כך נוגעים בי.
מחקבתקופה הזו למדתי המון דברים על עצמי. רציתי לדעת מי הייתי קודם ומי אני עכשו.
אני נמצאת היום במקום אחר. טוב יותר מבחינתי. זה מאד מרגש
ובניגוד לעבר, עכשו אני זוכרת כל הזמן לבחור בעצמי
וכל השאר מסתדר ... כמו שאמרת
תודה שוב
באמת חבל שצריך לעבור הרבה כדי להבין ממה אנחנו נהנים ושאנחונ יכולים לעשות זאת... אבל טוב שהגעת לזה
השבמחקלמדתי שלא פעם אין ברירה וצריך ללכת עד הקצה כדי לחזור לאמצע..
מחקהאמצע הזה שהגעתי אליו מלא בתובנות חשובות בשבילי
אני מזדהה אתך בקטע של הצורך להספיק למול השלווה כשלא חייבים להספיק. כשיצאתי לגמלאות חששתי מהזמן הפנוי ומלאתי אותו בקורסים ופעילויות מדי יום. עכשיו נרגעתי ואני נהנית לקום בבוקר כשאין שום תכנית ולהחליט בו ברגע מה בא לי לעשות עכשיו.
השבמחקאני ממש נרגעתי מזה, מהצורך להספיק הכל ולהיות סופרוומן.. בהתחלה זה לווה ברגשות אשמה. זה לקח קצת זמן אבל גם פה למדתי לשחרר..
מחקאני מאד אוהבת את זה ונהנית מכל רגע
כמה עוצמה פנימית נדרשת
השבמחקכמה כנות אישית פנימית מדוייקת נדרשת
למהלך כה משמעותי
תודה.. אני מבינה את מה שכתבת.. ושמחה שככה זה נראה למי שרואה את זה מבחוץ..
מחקלאחר שנים רבות בהן כוסתה הדמותך ברוודים של אבק, במשקעים מכבידים וקובלים, באילוצים וצלקות, כוויות וחטוטרות....נראה כאילו החלטת יום אחד, להחליף את תמונת תעודת הזהות שלך. את מתבוננת בה ומגלה פנים חדשים,מופתעת כמעה, ולומדת להתידד איתה.הלב מתרחב והיום מקבל משמעות אחרת
השבמחקאני עכשו בשלב של ניעור האבק וכל מה ששקע בתוכי מכל מיני פינות..
מחקאוהבת את מה שתארת.
אני מתחברת יותר טוב לדמות החדשה שלי ופחות לזו הקודמת
והלב מתרחב ממש
תודה אחי
עבורי את השראה ענקית לאישה שהעזה לעזוב את הכל ובחרה בעצמה,עם כל הכאב והקשיים שבדרך.לחיות מתוך בחירה ולא מתוך אנרציה ו'צריך'.פוגשים את כל צבעי הרגשות במלוא חיותן לטוב ולפחות נעים.בחרת בחיים.
מחקתודה רונית. ממש התרגשתי לקרוא את תגובתך
מחקאהבתי מאוד מאוד!
השבמחקשמח שאת מאטה קצת ונהנית מהדברים הקטנים שהם לפעמים גם החשובים .חיבוק.
הדברים הקטנים הם הכי חשובים כנראה
מחקאהבתי את החיבוק