23.10.2020

הנסיעה - ספור

 

פתאום הטלפון צלצל. שמונה בערב זו לא שעה מתאימה לשיחות אבל היא בדיוק עברה לידו והרימה את השפופרת. זה היה הוא.

"התפקיד שלי" הודיע לה בקצרה.

היא היתה בדיוק באמצע קרבות ארוחת הערב. שני הגדולים שרק התיישבו לאכול התחילו לריב מי יגיע ראשון לקערה של הסלט. כשהגיע הרגע של "אמא תגידי לו" היא הרימה את קולה ושאגה:

"אם זה לא נפסק מיד תכף שניכם עפים למיטה".

האיום הזה עשה שקט לרגע. היא חזרה להתמקד בקטן בן השנתיים שהיה עסוק בחתיכות העגבניה ובלהתחמק מהכפית עם הביצה הרכה והלחם שהיא כבר חצי שעה דוחפת לו. בזמן שהיתה עסוקה בלהשליט סדר בשולחן וכבר חלמה על הרגע שבו כל ההמולה הזו תירגע, כל אחד יהיה במיטה שלו והיא תוכל סוף סוף להתפנות לעצמה ולתכנית שיש לה בראש ושהיא צריכה לכתוב, בדיוק אז צלצל הטלפון. היא הופתעה. לילדים לא אמרה כלום.

הנסיעה הזו הסתובבה ביניהם כמה חודשים. כשפינתה את הכל מהשולחן נזכרה ביום ששאל אותה מה דעתה על נסיעה לעבודה בחו"ל לכמה שנים.

"לכמה שנים?" שאלה.

"שנתיים עם אופציה להארכה", הוא אמר.

הם דברו על זה לתוך הלילה וגם בימים הבאים ובסוף אמרה שהיא מסכימה. מהרגע שאמרה כן בלילות היתה ישנה כשהראש שלה לא נח לרגע. עשרות מחשבות על העבודה שתצטרך לעזוב, על כל הפרוצדורות, איפה הילדים ילמדו, מה יהיה עם הקטנצ'יק שרק התחיל ללכת לגן, האנשים שמהם תיפרד, הבית שרק גמרו לבנות ומה יהיה עם הכלבה.

בפעם הקודמת שנסעו הם נתנו אותה לחברים. כשחזרו, החברים שאלו אם ירצו לקבל אותה בחזרה. עכשיו יצטרכו להיפרד ממנה שוב.

בתקופה הראשונה אחרי ההחלטה היתה מתעוררת באמצע הלילה אחר כך המחשבות קצת נרגעו וגם שנת הלילה שלה. ואז התחילו החלומות. כל פעם אותו חלום על אבא שלה שבא להיפרד ממנה בשדה התעופה בפעם הקודמת שנסעו ואחרי שבועיים היא חזרה להיפרד ממנו בהלוויה שלו. שנים שהוא לא הופיע אצלה בחלומות ועכשיו הוא בא כל לילה. כל לילה. יום אחד נפסקו החלומות והוא הפסיק לבוא.

הם התלבטו מתי לספר לילדים. בארוחת הצהרים של שבת ספרו להם שבקיץ ייסעו לכמה שנים.

"לאן?" שאל הגדול, "ומתי נדע סופית?"

הוא אמר שתוך כמה שבועות הכל יתבהר ונדע לאן. האמצעית שתקה והקטנצ'יק לא התעניין בכלל.

בשבועות הבאים כמעט לא דברו על הנסיעה הזו. היא שקעה בהכנות לסיום השנה ובהיערכות לשנה הבאה. הוא היה חוזר מאוחר ואז היה עסוק בהכנת ההרצאה שלו לקראת הכנס שיערך בתחילת יולי ונראה שהכל חוזר להיות כמו שהיה.

הגדול שאל אותה מדי פעם מתי כבר תהיה תשובה. האמצעית לא אמרה מילה. יום אחד כשכבר היתה במיטה, ממש לפני השינה, שמעה אותה מדברת עם הכלבה על הנסיעה.

עכשיו הגיעה שיחת הטלפון. בבת אחת נשכחו כל התכניות שלה לערב רגוע. כשהוא הגיע הביתה הילדים כבר ישנו. הוא סיפר שהמנכ"ל הודיע לו שהתפקיד באירופה שלו. היא רצתה לדעת את הפרטים אבל הוא שזה לא הכי חשוב. 

"עכשיו, הכי חשוב להתחיל להתארגן".אמר והוציא מכיס החולצה דף עם רשימה ארוכה של מה צריך לעשות ונתן לה. בצד ימין טור עם המשימות שלה ובצד שמאל – שלו.

כשהגיעה למיטה הוא כבר ישן. האותיות של הספר ריצדו מולה. היא מצאה את עצמה שוקעת שוב ושוב ברשימה. חשבה על האנשים שתצטרך להפרד מהם ובמיוחד על אמא שלה. בלילה הזה אבא שלה הופיע שוב בחלום. יחד איתו הופיעו אנשים נוספים שלא הצליחה לזהות אותם. בחלום אחד היא זיהתה את יהושע רבינוביץ שמת בקיץ שבו נסעה לחו"ל.

בבוקר, לפני שיצאו לבית הספר היא ספרה לילדים שבקיץ יסעו לגור בחוצלארץ.

"יש" אמר הגדול.

האמצעית שתקה ובן השנתיים שאל אם בקיץ הם יסעו לסבתא. כולם צחקו. חוץ ממנה. בצהרים היא חזרה מבית הספר אמרה שאין לה חשק לאכול והלכה לחדר שלה. מהקומה למטה שמעה את דלת חדרה נטרקת כשהתקרבה לחדר שלה שמעה אותה בוכה. היא חיבקה אותה כששתיהן שוכבות על המיטה.

"מתוקה" שאלה, "קרה משהו בבית הספר?"

היא שתקה.

אחר כך הסתובבה אליה בפנים שטופות דמעות ואמרה בשקט

"אני לא רוצה לנסוע לגור במקום אחר. אני לא רוצה. ושתדעו לכם שבלי הכלבה אני לא נוסעת"

שתיהן התחבקו חזק חזק היא הרגישה את הלחלוחית של הדמעות בעיניים שלה מתאמצת לא לפרוץ בבכי גם ,

"אנחנו נבדוק את הכל', הבטיחה לה, "כשנדע יותר פרטים, נבדוק הכל ביחד, בסדר?"

הכלבה אולי הבינה היא עמדה שם בצד בשקט והסתכלה..

12 תגובות:

  1. משום מה הדבר הראשון שקלט את עיני כשסיימתי לקרוא את הפוסט הזה היו התוויות שנתת לו. אזור הנוחות, יוצאים לשליחות, מחשבות שעוברות לי בראש, ובעיקר: להקשיב לעצמי. אני מרגישה שבסיפור הזה היא (את) מקשיבה לכולם והכי פחות לעצמה. למה שהבעל רוצה, לתגובות של כל אחד מהילדים, אפילו לכלבה. ועלה לי כאב עמום בחזה.

    השבמחק
    תשובות
    1. כתבת את זה הכי מדויק שאפשר.
      באופן כלשהו (ובטח לא מקרי) זו היתה הווית חיי: אני מקשיבה לכולם, נענית לצרכים של כולם, נמצאת שם בשביל כולם..
      ואף אחד לא בשבילי
      אולי גם בגלל זה אני כבר לא שם.
      תודה אמפי. התרגשתי מתגובתך

      מחק
  2. כמה יפה ועצוב. למה היא אמרה כן?

    השבמחק
    תשובות
    1. אני חושבת שאין לשאלה הזו תשובה באמת.
      ככה זה אמור להיות בזוגיות, לאפשר האחד לשני להגשים חלומות,
      וגם אם יש קשיים, כפי שעולה מהכתוב, אז בזוגיות טובה מסייעים אחד לשני להתגבר עליהם - בשביל המטרה המשותפת
      השאלה היא אם היה יכלה להגיד "לא", ומה היה קורה אם היתה אומרת "לא"

      מחק
  3. כמי ששמעה את הסיפור בדרך אחרת, התרגשתי לקרוא אותו כך בצורתו הזו. אהבתי במיוחד את תיאור תגובות הילדה, שמשקפות את תחושות האם ואת הסיום. סיפור יפה!

    השבמחק
    תשובות
    1. לילדה שי לגיטימציה להגיד מה היא מרגישה. לאמא - אין.
      הילדה מוציאה החוצה את מה שאמא שלה מרגישה ולא מעזה לבטא
      תודה זהבה

      מחק
  4. זה ודאי לא פשוט לנתק ילדים מעולמם הידוע... כשאני ואשתי נסענו לעבוד בחול עוד לא היו לנו ילדים...

    השבמחק
    תשובות
    1. זה לא פשוט בכלל. עשינו את זה פעמיים.
      הפעם השניה היא יותר קשה מהראשונה, כי אתה כבר מודע לקשיים שיהיו לילדים.
      גם הילדים יודעים שזה לא קל והם מגלים התנגדות
      ובאמת באמת, זה לא קל
      אני לא מקנאה בילדי משרד החוץ שנוסעים כל הזמן..

      מחק
  5. ככה בהרגשה שלי, האשה בעוד קצת תאזור כוח להגיד לא. יש משפחה שלמה , זה לא מסע של יחידים...ככה אני מרגישה אותה....

    השבמחק
    תשובות
    1. מסתבר שזה לא כזה פשוט
      בתא משפחתי - ההחלטות מתקבלות במשותף, כמו שקרה להם.
      אם היא אמרה כן והוא כבר יצא לדרך עם התכנית שלו, היא לא באמת יכולה לחזור בה ולהגיד לא.
      הדרך הנכונה היא להתקדם, להציף כל פעם את הקשיים, לטפל בהם בדרך שהם יהפכו מקושי להזדמנות ולהמשיך הלאה.
      אם עושים את זה נכון אז בסוף יוצאת חוויה די טובה (מבלי לשכוח את הקשיים)

      מחק
  6. כמי שסחבה את המשפחה שלה לחו"ל כשהאיש שלי ויתר על העבודה שלו ונגרר אחר כך לפשיטת רגל היה לי מאוד מעניין לקרוא את החששות והלחץ של 'הצד השני'. בסופו של דבר השנתיים הללו היו חוויה מאוד חיובית, ואנחנו גם לקחנו איתנו את החתולה (שנפטרה שם בשיבה טובה). אבל בדרך היו קשיים לא פשוטים.

    השבמחק
    תשובות
    1. וואו. אני מתארת לעצמי שזה היה לא פשוט
      להחלטה כזו יש תוצאות עבור כל אחד מבני המשפחה. כל אחד משלם מחיר על צעד כזה
      אבל בסוך אני בטוחה שזו היתה חויה טובה
      גם הילדים שלי חושבים ככה, חוץ מהבן הקטן שהיה מאד קטן והוא לא ממש זוכר מה שעבר עליו.

      מחק

זה הסיפור שלי

צילמה מיטל דור כשפתחתי את הבלוג הראשון שלי הייתי מלאת חששות. מצד אחד רציתי לכתוב אבל יש הבדל בין לכתוב למגירה ולכתוב כדי לפרסם בחוץ. בשבילי ...