אני
מסתובבת בעולם מלא מראות. בכל מראה משתקפת 'אני 'אחרת. לפעמים אני אוהבת את מה
שאני רואה ולפעמים לא. לא פעם אני מנהלת דיאלוגים עם הדמות הנשקפת אלי במראה. אני
מדברת אליה. אנחנו צוחקות ביחד ועושות פרצופים אחת לשניה דעתה חשובה לי. היא משקפת
לי אותי, כמו שאני רואה את עצמי. אבל יש גם מראות אחרות, בהן משתקפת הדמות שלי כפי
שאחרים רואים אותה.
חוץ
מהמראות האלה יש לנו מראה אחרת, פרטית, זו המראה של ההערכה העצמית שלנו את עצמנו. זו המראה בה משתקפת הדמות שלנו כפי שאני תופסת ומעריכה את עצמי. יש לי חברה
שנראית נהדר אבל כשהיא מסתכלת במראה היא רואה משהו אחר. היא רואה אישה עם עודף משקל.
היא כל הזמן אומרת לי שהיא מכוערת. ככה היא תופסת את עצמה. ולכן, למרות שבעיני היא
חתיכה ממש, היא תמיד לובשת בגדים רחבים וכהים. היא גם לא אוהבת להכיר אנשים חדשים ומרגישה טוב רק בחברת אנשים שהיא מכירה. זה הכוח של המראה הפרטית. אם את מרגישה יפה
זה מה שתקריני החוצה וככה תתלבשי ותנהגי ואם את מרגישה דוחה ולא מושכת – זה מיד
מקרין על ההתנהגות שלך.
הערך
העצמי שלנו זה משהו שבא מתוכנו, מתוך הפנימיות שלנו. זה משהו שנבנה במשך שנים,
כתוצאה מכל ההתנסויות שעברנו בחיים. הערך הפנימי הזה יכול להיות נמוך או גבוה.
כשהאדם לא מעריך את עצמו כפי שהוא באמת ועושה הערכת חסר ליכולות שלו, נשמע ביטויים
כמו "אני לא טוב בזה", "אני לא חושב שאוכל להצליח", "זה לא מגיע לי" וגם השוואות לאחרים שהם
יותר טובים. ואם נתקל אדם שהערך העצמי שלו גבוה נשמע אמירות אחרות לגמרי.
ערך עצמי זה לא משהו קבוע. הוא משתנה בהתאם לנסיבות והוא פועל יוצא של הביטחון העצמי שלי וגם תוצאה של היכרות עמוקה עם עצמי לאורך זמן ועם כל מה שעשיתי בחיים שלי. ולכן המסר שלי לעצמי הוא, שאני צריכה תמיד לאהוב את עצמי ולהתחבר למי שאני וככה הערך העצמי שלי יהיה תמיד במייטבו. וזה משהו שלא נפסק אף פעם.
וכתוצאה
מכל ההתנסויות האלה סימנתי לעצמי מתי הערך העצמי שלי הוא במיטבו. מתי אני נראית טוב
במראת ההערכה העצמית שלי:
- - כשאני בוחרת להיות נאמנה לעצמי, לתמוך בעצמי בכל
תנאי. גם ברגעים שקשה לי.
- - כשאני לא צריכה לתחזק תדמית של "חזקה" או
אחת ש"הכל קטן עליך"
- - כשאני לא מתאימה את עצמי לאחרים, ומוותרת על
דברים שחשובים לי רק כדי שיאהבו אותי ויבחרו בי.
- - כשלא איכפת לי שלא יאהבו את מה שאני עושה או אומרת
- - כשאני בוחרת לעשות דברים מתווך הערכה לעצמי כי אני
זה חשוב לי
- - כשאני מכירה בחוסר השלמות שלי, במגבלות שלי ולא
מתכחשת לטעויות שלי.
- - כשאני שמה לב לקול הפנימי שלי, ואני מקשיבה למה שהוא
אומר לי .
- - כשאני לא צריכה להסתיר חלקים ממני או לגלם דמות
אחרת שהיא לא אני, רק כדי למצוא חן בעיני אחרים.
- - כשאני לא עושה דברים שלא נעימים לי, מוותרת מראש
על מחויבות שלא מתאימה לי
- - כשאני מפסיקה לתת לכעס לשלוט בי
- - כשאני לא צריכה לבחור בין לאהוב את עצמי ללאהוב
את האחר.
- - כשאני מבינה שאפשר ולפעמים צריך לבטא אהבה דווקא
בשמירת מרחק ממישהו או בניתוק מוחלט ממנו.
- - כשאני מוכנה להיפתח ולחוות כאב ולהראות שאני כואבת
ורגישה
השבוע כשנסעתי
ברכבת לתל אביב נקלעתי לשיחת טלפון שניהלה הבחורה שישבה לידי. היא היתה נסערת מאד
ודיברה ככל הנראה עם מישהי קרובה. זו היתה שיחה אישית, עצובה, והיא ממש שפכה את הלב שלה. היה שם
משבר עם מישהו שיש לה איתו מערכת יחסים. היא כל הזמן אמרה אני מוכנה לעשות כל דבר
בשבילו אבל אני לא מרגישה שזה איכפת לו, הוא לא שואל כלום ולא מתעניין. לפעמים יש
לי הרגשה שבכלל לא איכפת לו ממני ומה אני כבר מבקשת... אמרה בקול נשבר
זו בצד
השני כנראה ניסתה לעודד אותה, להגיד לה מילים שישפרו את מצב רוחה, אבל שום דבר לא
באמת עזר. משקפי השמש לא הצליחו להסתיר את הדמעות שניגבה מדי פעם.
יכולתי
לתאר לעצמי מה היא מרגישה: שהיא כל כך אוהבת וכל כך מתוסכלת. היא משקיעה ולא מקבלת
בחזרה מה שהיא מצפה לקבל. נראה שיש לה ציפייה שתהיה סימטריה ביחסים ביניהם.
"אם אני כזאת גם הוא אמור להיות כזה" "אם אני שואלת ומתעניינת אני
מצפה שגם הוא יפעל ככה" אבל העולם שלה
לא מתנהג ככה. אין באמת סימטריה ביחסים בין אנשים, וכשהוא לא עושה מה שהיא מצפה - היא
נעלבת. יכולתי להרגיש כמה זה משפיע על הערך העצמי שלה.
וזה
בדיוק מה שמיוחד במראה של הקשרים שלנו עם אחרים. הקשרים האלה הם לא תמונת ראי
סימטרית בה הם מחזירים לי בדיוק מה שאני עושה. מה שחוזר אלי, וגם אליה, זה משהו
שונה. לא השתקפות סימטרית אלא השתקפות אחרת.
אם הייתי יכולה להתערב בשיחה היה לי מה להגיד, בעיקר שאם היא לא אוהבת את מה שמשתקף אליה בחזרה יש לה שתי ברירות: להבין שזה ככה ולהסכים להיות שם למרות הכל או לא להיות שם בכלל... אבל אף אחד לא שאל אותי.