15.5.2022

מי בעד שינוי?

איש אחד שפגשתי לא מזמן אמר לי: "בגילי.. אני כבר לא יכול להשתנות". קצת התמלאתי פליאה על ההצהרה הזו כי אני חושבת שאנחנו משתנים כל הזמן רק שאנחנו לא מודעים לזה ולכן לא קוראים למה שעובר עלינו "שינוי". אנחנו משתמשים במילים שונות לתאר את מה שקורה: גיוון, שינוי קומסטי, שינוי על פני השטח, שיפור, שיפוץ, החלפה. כולן מתארות תהליך של שינוי מבלי לנקוב בשם המפורש: חשבתי לעצמי שלא יכול להיות שהוא לא שם לב לזה.

אמרתי לו שהוא בטוח לא אותו איש שהיה בגיל עשרים או שלושים או ארבעים או לפני שנתיים.

"תראי.. נכון.. אני לא אותו איש שהייתי בן שלושים אבל לא התכוונתי לזה" הוא ענה

"אז למה התכוונת?" שאלתי

"התכוונתי שקשה לשנות הרגלים" ענה

"ומה אם ההרגלים האלה, שאמרת שקשה לשנות אותם, מביאים אותך כל פעם לתוצאות לא מוצלחות מבחינתך...גם אז אתה דבק בהם?" הקשיתי. הוא שתק לרגע ושתק עוד רגע ואמר שהוא צריך לחשוב על זה.

חשבתי על זה שכל כך התרגלנו ל”אמיתות” האלה שאי אפשר לשנות הרגלים, עד שאנחנו באמת מאמינים שזה ככה. כשאנחנו מאמינים בכך, זה השלב בו התבשלנו בסיר בדיוק כמו הצפרדע המתבשלת במים חמים.

מכירים את הספור על הצפרדע המתבשלת במים החמים? אם מכניסים צפרדע למים רותחים, היא תקפוץ החוצה מיד ותציל את עצמה. אך אם מכניסים צפרדע לתוך סיר של מים קרים ולאט לאט נתחיל להרתיח את המים, היא לא תבחין בשינויים המזעריים ותתבשל למוות.

הסיפור הזה מבטא את היחס לשינוי. אנחנו מגיבים לשינוי מהר כשהוא חד ומיידי אבל אם השינוי הוא הדרגתי ומתמשך, יתכן שלא נהיה מודעים אליו ולמה שעובר עלינו. אנחנו לא תמיד רואים את השינויים בעת שהם מתרחשים, גם בגלל שאנחנו רגילים לשגרה ולהרגלים וגם בגלל שאנחנו מפחדים משינויים. אז במצב כזה אנחנו מעדיפים שלא לראות. אצל הצפרדע הדבר הזה יכול להוביל אותה לקראת מותה ואצלנו – לכשנתעורר, אנחנו יכולים להקיץ לתוצאות שלא בדיוק רצינו אותן.

דוגמאות להרגלים גרועים אני יכולה למצוא למכביר (לא כולם שלי, אגב): לא לעמוד בהתחייבויות שלי לעצמי, להשוות עצמי כל הזמן לאחרים, להאשים אחרים בכישלונות שלי, לא להגדיר לעצמי מטרות בצורה ברורה, להיות פסיבית ולחכות שמשהו יקרה, הלקאה עצמית ו/או ביקורת עצמית כשמשהו לא מצליח לי... יש עוד, אבל נראה לי שהנקודה ברורה.

נכון. קשה לשנות הרגלים וגם כשאנחנו מאד רוצים - קשה ליצור שינוי. אבל כשמדובר בהרגלים גרועים שפוגעים בנו לאט אבל בטוח, למה שלא נרצה לחולל בהם שינוי, ולמה עדיף להתבצר מאחורי חומת ה"קשה לשנות הרגלים"?

ההרגלים שלנו הם לא יותר מלולאות פשוטות של סימן מקדים – התנהגות או פעולה שגרתית – ותגמול או פרס. משהו שחוזרים עליו שוב ושוב והופך לפעולה אוטומטית ולכן נוהגים לכנות אותם "טייס אוטומטי" .

קל יותר לזהות הרגלים גרועים כשהם באים לידי ביטוי בפעולות פשוטות ויומיומיות שאנחנו עושים על בסיס קבוע אבל הרגלים יש לנו בכל דבר שאנחנו עושים וגם ביחסים עם אנשים, במערכות יחסים שיש לנו במקומות עבודה, במעגל החברים, ביחסים עם בני הזוג, עם הילדים, במערכות היחסים שאנחנו בונים או לא מצליחים לבנות והרשימה הולכת ומתארכת...

האיש שפגשתי, כבר שנים שהוא לא במערכת זוגית. קשרים מזדמנים יש לו כל הזמן, עכשו הוא רוצה קשר אחר וזה לא מצליח לו. כששאלתי אותו למה לדעתו זה לא מצליח לו היו לו הרבה תשובות שהתרכזו בעיקר בחסרונות של הנשים שהוא פוגש... והיו הרבה כאלה..

אבל לא אחת כמוני תניח להזדמנות כזו ..

אמרתי לו שאני שומעת הרבה ביקורת על מי שהוא פוגש וגם אם נניח שכל הביקורות האלה נכונות ומוצדקות, ביחסים שלא מצליחים יש תמיד שני צדדים. כששאלתי מה לדעתו היה החלק שלו בזה שמה שהיה לא הצליח, לא הייתי מופתעת לגלות שהוא ממש התקשה לתת לי תשובה.

האמת היא שפחות התעניינתי בלמה זה לא הצליח בפעם הזו או בפעם הקודמת ויותר עניין אותי לדעת אם הוא מזהה דפוסים שהוא מביא איתו לקשרים האלה שמכשילים אותו... נדמה לי שהתשובה ידועה. הרגלים זה סלט אחד גדול, שיש בו תכונות אישיות, נטיות מולדות, מוטיבציה, חינוך ונסיבות וקשה לקום ולהודות ש"הבעיה היא אצלי.." גם העובדה שזה חזר על עצמו כל פעם מחדש לא עשתה לו טוויסט במחשבה.

אני אופטימית ומאמינה שכל הרגל ניתן לשנות אבל גם יודעת שאין פתרונות קסם.
להתחיל להשתפר אפשר בכל רגע נתון. זה דורש מודעות ומחויבות. צריך לעבוד בזה. צריך להתמסר לתהליך ולהאמין בו ואז גם דברים קורים.

ואם נחזור רגע לצפרדע המתבשלת.. לפי דן אריאלי הספור הזה הוא מיתוס וכנראה שלא באמת נערך ניסוי עם צפרדע מתבשלת אבל למה להרוג סיפור טוב..?

הכל משתנה ברטולט ברכט

 הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.
אֲבָל מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. וְהַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ לְתוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה.

 מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. הַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ אֶל-תּוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה, אֲבָל
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.

 

 

12 תגובות:

  1. מהרגע הראשון רציתי לומר שבאינסטינקט שלי לא נראה לי שהסיפור על הצפרדע הוא נכון. התחושה שלי היא שמגיע איזשהו רגע שבו מתחיל להיות לצפרדע כואב ולא נעים הרבה לפני שהיא מתבשלת למוות והיא תנסה, לפחות, לקפוץ החוצה. כך אגב מגיעים תשעים ומשהו אחוזים מאיתנו לביצוע שינוי כלשהו, להגיע לטיפול כלשהו או סדנא או ניסיון מסוג אחר לערוך שינוי בחיינו או בעצמנו: כאשר אחרי תקופה ארוכה של "התחממות" איטית ובלתי מורגשת כמעט של "סיר המים" של החיים, פתאום מגיעים לנקודה שממש לא טוב לנו.
    אבל מה שבאמת מאפיין את ה"טייס האוטומטי" כפי שקראת לו באופן כל כך מדויק, הוא העיוורון שלנו. אנחנו לא רואים את זה, לא באמת רואים את עצמנו. אנחנו עסוקים ב"להביט מהחלון" (לראות את החסרונות באחרים או בנסיבות) במקום מידי פעם "להביט במראה" (להבין מה קורה אצלנו, מה ממה שקורה נובע מההתנהגות והתגובות של עצמנו).
    בגלל העיוורון הזה הסיכוי לשינוי בהרבה מאד מקרים עם הרבה מאד אנשים הוא כמעט בלתי אפשרי. כי כדי לרצות לשנות או לנסות לשנות צריך קודם כל לזהות ולראות מה באמת קורה. להכיר את עצמנו, את התגובות שלנו. להתבונן ולזהות מתי זה קורה, לְמַה אנחנו מגיבים כשאנחנו מגיבים.
    וגם כאשר אנחנו כבר מתבוננים ומזהים ומסכימים שאנחנו רוצים לשנות - גם אז זה לגמרי לא פשוט. זה הרבה יותר מאשר לשנות הרגלים. לפעמים זה ממש לנסות להבין איך התפתחה התגובה האוטומטית ומול מה (למשל מול אחד ההורים בילדות), להבין שאנחנו כבר לא הילדים חסרי האונים שהיינו אז והאדם החדש (בן או בת זוג פוטנציאליים למשל) הוא לא ההורה שהיה לנו, ושעכשיו יש לנו חופש להגיב בדרך חדשה לגמרי.......
    ואם לחזור להתחלה וגם לסיום (השיר המקסים) - להבין שכל הזמן הכל משתנה זו גם חתיכת תיק. אנשים לא אוהבים שינוי ונמנעים ממנו ולכן הרבה פעמים נמנעים מלשים לב שהכל כל הזמן משתנה........

    השבמחק
    תשובות
    1. כתבת פה המון דברים חשובים.
      מרבית האנשים בכלל לא מודעים לכך שהם נמצאים בתהליך של שינוי כל הזמן.. זה שינוי שנוצר ע"י הזמן והוא פשוט קורה, נרצה או לא. אנחנו מחליפים עבודות, לימודים, מקום מגורים, מישהו נפטר במשפחה ועוד - אלה שינויים שאנחנו זורמים איתם ומקבלים אותם כחלק מהחיים. זה הטייס האוטומטי
      אבל בחיים יש מצבים של תקיעות וחוסר שביעות רצון ואלה מחייבים התבוננות מיוחדת על הנסיבות שגרמו לתקיעות ואיך יוצאים ממנה.. רוב האנשים נוטים להאשים אחרים במצב הזה, מעטים יש להם את המודעות והרגישות וההבנה שגם להם יש חלק במצב הזה.. ועד שזה לא קורה, דבר לא ישתנה ודפוס ההתנהלות נשאר אותו דבר..
      מסכימה אתך שלא פשוט לשנות וזה מחייב הרבה עבודת עומק, כפי שהרחבת.
      אי אפשר לצפות לתוצאות אחרות כשמתנהגים כל הזמן באותו דפוס של התנהגות.. וזה מה שרציתי להגיד לו.. מקווה שירדו לו כמה אסימונים..
      אני מזהה את התקועים האלה מרחוק..

      מחק
  2. אנונימי15.5.2022, 20:09

    אני חושב, שאת צודקת: אנחנו חיים ב"טייס אוטומטי". ככל שאנחנו מזדקנים - ההרגלים שלנו מתחזקים ומתקבעים ויותר קשה לנו להשתנות. אני גם חושב, שרובנו לא מעוניינים להשתנות. אנחנו נאחזים ב"אני" שאנחנו מכירים כל השנים.
    אני גם חושב, שאנשים אלופים בלשקר לעצמם ולאחרים, אלופים בהתכחשות למציאות. במשך שנים רבות הם מספרים לעצמם כל מיני סיפורים - ובסוף הם גם מאמינים לסיפורים הללו. הם נעלבים, כאשר לא מאמינים לאותם סיפורים, כשהסיפורים לא עומדים במבחן המציאות.
    אנשים דבקים בהרגלים שלהם גם כשברור להם שאלו הרגלים מזיקים, נניח עישון.
    אני חושב, ששינוי אמיתי הוא גם קשה וגם נדיר. השינויים שכן קורים לנו - במובן הזה שאנחנו כל הזמן משתנים - הם שינויים שברובם אין לנו שליטה עליהם. מהניסיון האישי שלי - אנשים מקצינים. התכונות הבסיסיות שלהם רק הולכות ומקצינות. אם תרצי, הם יותר "הם עצמם" - ואני לא אומר זאת לחיוב.
    כל ניסיון לחרוג מה"טייס האוטומטי" הופך להיות מקור לטעויות ולפאשלות. הגמישות המחשבתית הולכת וקטנה - ההרגלים כובשים כל פיסה של חיינו.
    אנחנו חיים באופן אוטומטי, מגיבים באופן אוטומטי. המחשבות שלנו מקובעות, גם ההרגלים.
    אלו הם חיינו.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מקבלת את כל מה שכתבת ומסכימה עמך שאנשים לא באמת רוצים להשתנות ונוח להם לחיות בהכחשה ולספר לעצמם סיפורים שרק הם מאמינים להם..
      האיש שפגשתי, לא היה שונה מאחרים, בכך שביטא רצון חזק שיהיה אצלו שינוי.. הוא מאד רצה את זה. כששאלתי אותו מה הוא עושה כדי שיהיה שינוי הוא אמר לי שהוא יוצא לדייטים.. מחפש..
      אפשר היה לראות שהוא חי בחוסר מודעות טוטאלי.
      או כמו שכתבת: מקובע במחשבות, מקובע בהרגלים וחושב שהשינוי יצנח אליו מהשמיים ביום בהיר אחד..

      מחק
  3. מאוד נכון (פרט לסיפור על הצפרדע...) ובאמת קשה לשנות הרגלים - ככל יותר מבוגרים יותר קשה כי ההרגלים יותר מתקבעים...

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מאד מסכימה עם מה שכתבת. שינוי זה קשה ולפעמים גם בלתי אפשרי..
      אבל אם החיים שלך בזבל ויש מצב לשינוי לטובה, לא כדאי לנסות ?
      המציאות מלמדת שכנראה שלא.. מי שחי בזבל מעדיף להמשיך לבוסס בו.. כי את זה הוא כבר מכיר..

      מחק
  4. Come gather 'round people
    Wherever you roam
    And admit that the waters
    Around you have grown
    And accept it that soon
    You'll be drenched to the bone
    If your time to you is worth savin'
    And you better start swimmin'
    Or you'll sink like a stone
    For the times they are a-changin

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה. מי כתב את השיר היפה הזה?
      השיר אומר דברים מפורשים, מי שלא שוחה עם הזרם של השינוי ולא מסתגל אליו - נרטב עד העצמות ובסוף שוקע למצולות

      מחק
    2. בוב דילן כמובן....

      מחק
    3. לא ידעתי.... תודה

      מחק
  5. החלטתי גם אני לעשות שינוי.
    קראתי לזה "Make Myself Great Again".
    ועשיתי משהו שנתפס די קיצוני לאדם בגילי
    כי האלטרנטיבה הייתה משהו שלא רציתי לעשות כאזרח במדינה חופשית
    שההורים שלו אינם אפוטרופוס עליו.
    ובפועל, מה שביצעתי זה הרבה מעבר למה שחשבתי לעשות.

    השבמחק
    תשובות
    1. מבינה שעשית משהו גדול ולא צפוי.. נשמע וואו לגמרי
      מעניין מה אתה חש כעת אחרי שעשית את זה ואני תוהה באיזו מידה אתה מרוצה כעת יותר בהשוואה למה שהרגשת קודם..

      מחק

כפתורים

Photo by  Clever Sparkle  on  Unsplash באחד הספורים שאני מקריאה לקטנצ'יק לפני השינה ישנן חיות שמסתתרות בכל מיני מקומות. בזמן קריאת הספור...