31.3.2022

..שהגיע והופסה, הוא עבר...


מוקדם בבוקר עוד לפני שהתעוררתי ממש, כשאני עוד בשלב שבין ערות לחלום, התגלגל במוחי רעיון מקסים לספור קצר שחשבתי לכתוב. בראש גלגלתי את עיקרי העלילה, הדמויות, האירועים המתפתחים, המפנה. על הסיום לא הייתי סגורה. בהתחלה חשבתי על אפשרות אחת ואחר-כך על אחרת. ליד המיטה יש לי מחברת חומה קטנה, בה אני רושמת את הרעיונות שעולים לי כשאני במיטה, אני רושמת בקווים כללים את הרעיון וקצת נקודות שאני זוכרת, הכל כדי שלא אשכח, בגלל שלא פעם קרה שחשבתי על משהו שרציתי לכתוב עליו ואחר כך הכל פרח מזיכרוני. אז ליתר בטחון, אני רושמת במחברת החומה ומקווה שככה אצליח לתפוס את הרעיונות בשלב שהם חמים ועוד בטרם יעלמו.

אבל זה לא מה שהיה הפעם כי הפעם הייתי צריכה להתעורר ממש ולהתיישב במיטה כדי לרשום את הרעיון שהתגלגל לי בראש. אבל הבוקר מאד התחשק לי להמשיך לישון עוד קצת ואמרתי לעצמי בלב שהרעיון שחשבתי עליו הוא כל כך מיוחד שבטוח אני לא אשכח אותו לכשאתעורר. שיננתי לעצמי אותו עוד ועוד ועוד, וחזרתי על הנקודות האלה שוב ושוב עד שנרדמתי. ובבוקר כשהתעוררתי לגמרי, לא זכרתי כלום מהרעיון הזה שכמה שעות קודם לכן הציף אותי לגמרי ויכולתי לראות איך אני כותבת ממנו ספור שלם..

בדרך כלל דבר כזה קורה לי עם חלומות. אני אף פעם לא זוכרת חלומות שחלמתי. לפעמים קורה שאני מצליחה לזכור חלום שחלמתי אבל ברגע שאני קמה הכל מתנדף. אז כדי שהחלום לא יחמוק ממני, הרגלתי את עצמי לרשום אותו מיד כשאני קמה וככה הצלחתי לרשום כמה חלומות משמעותיים שאלמלא הכתיבה לא הייתי זוכרת דבר מהם. הייתי צריכה לעשות אותו דבר עם הספור הזה, עכשיו קרה לו מה שקרה לחלומות, הוא פשוט נעלם.

יש משהו משותף לכל החלומות והסיפורים שעולים בחטף והולכים לאיבוד. ברגע שחושבים עליהם הם נשמעים הרעיונות הכי מדהימים שבעולם, לרגע יש תחושה של משהו שאף פעם לא נכתב, אבל במהירות בה הם עולים כך באותה מהירות הם נשכחים. מן רעיונות לרגע, כמו שהם באים ככה הם נעלמים.. כאילו מישהו עשה להם פוף.

כשאני נוהגת, לא פעם עולים לי בראש רעיונות מדהימים. את חלקם אני מצליחה לזכור. השבוע הבליח בראשי הרעיון לכתוב על הבור שנפער לי בבטן לקראת החגים, אחר כך חשבתי שאכתוב על הספר של יעל משאלי, שביליתי לילה שלם בקריאתו ולא הפסקתי לבכות, אחר כך היה לי מכתב מוכן כתוב כולו בראש לאשה אחת, ואז חשבתי שאכתוב על דברים שהרווחתי בפרק החדש של החיים שלי, אבל כשהתיישבתי לכתוב, כל הרעיונות המוגמרים האלה שהיו כל כך שלמים אצלי בראש, כבר נעלמו.

אבל יש רעיונות שאף פעם לא יניחו לי, הרעיונות הטובים באמת יתעקשו שאכתוב אותם, הם יחלחלו לי מתחת לעור ויכנסו לי לעצמות במשך שעות וימים ושבועות ויהיו מספיק עקשנים כדי לשרוד עד שיהפכו לסיפור כתוב. עם הרעיונות האלה אני לא פעם מוצאת עצמי בכתיבה שלא קולחת, נתקעת במקומות שלא מתקדמים, מרגישה לא טוב עם האופן בו הדברים מחוברים ביניהם או שהסיום לא מניח את דעתי. בקיצור, הרבה עבודה של דגירה ובישול וכתיבה ומחיקה ושוב כתיבה עד שיוצא משהו שאני מרוצה ממנו ומוכנה לשלח אותו החוצה.

וזה כל כך שונה מן הספור המדהים ההוא שהיה לי בחלום, בו הכל זרם והתחבר והעלילה היתה מרתקת והסיום היה בדיוק כמו שסיום אמור להיות, כזה שישאיר את הקורא עם מחשבות שהולכות איתו עוד ועוד.. והכל נראה כל כך מוכן עד שנשאר רק להעלות אותו על הכתב. הרעיונות של הספורים המתחמקים דומים למחשבות שיש לי לפני שאני יוצאת למסע כלשהו. לפני הנסיעה יש את ההתרגשות של לפני היציאה ומחשבות על מה שיהיה אבל מה שמעניין באמת זו הנסיעה עצמה וכל מה שקורה בדרך.

אז אני לוקחת נשימה עמוקה ואחרי שביכיתי את מותו של הספור שלא נולד, אני כבר עסוקה במחשבות על הספור הבא ויודעת שרעיון טוב הוא לא זה שצץ בלילה ונעלם עם אור ראשון אלא זה שנבנה בתוכי, מתעקש להישאר וכשהוא יצוץ, הוא לא יניח לי עד שאשב ואכתוב אותו ואוציא אותו לאוויר העולם. ממש כמו לידה.

 נכתב בהשארת סיפורו של אתגר קרת: "זה שהצליח להתחמק"

* שם הפוסט לקוח משירו של דני סנדרסון "האיש הכי מהיר"

 

 

 

 

13 תגובות:

  1. בהצלחה
    הוא לא אבד, הוא שקע ל-לא מודע ומחכה לרגע שיבוא.

    השבמחק
    תשובות
    1. אתה ככל הנראה צודק שהוא שקע ומחכה לרגע המתאים לצוץ...
      אבל בכל זאת יש רעיונות שהם חד פעמיים, מן פאטה מורגאנה כזו

      מחק
  2. מיד זיהיתי את הציטוט בכותרת הרשומה :-)
    אני מכיר את ההרגשה הזאת עם חלומות - כאלה שאני זוכר ברגע שאני מתעורר ותוך שניות הם נעלמים. לפעמים הם צצים חזרה...

    השבמחק
    תשובות
    1. לפעמים צצים בחזרה ולפעמים חד פעמיים.. זוהרים לרגע ונעלמים
      הציטוט מהשיר של דני סנדרסון "האיש הכי מהיר"
      אני אציין את זה בפוסט
      תודה

      מחק
  3. וואו זה היה מרתק ממש להיכנס איתך למעגל המחשבות (והחלומות) שלך. אולי באמת הסיפור "מתבשל" לו בתת מודע ויצוץ שוב בזמן אחר, ואגב אולי תזהי שזה הוא באמת ואולי בכלל לא. ואולי מה שתוך כדי חלימה נשמע זורם ומושלם בכלל היה אוסף של קטעי וקרעי מחשבות או רעיונות שבפועל לא באמת מתחבר לסיפור, והתחושה שכן - היא חלק מאשליית החלום. זוכרת שהייתי פותרת בעיות של העבודה תוך כדי שינה. הרבה פעמים הייתי שוכחת כמובן, כמוך, אבל באותן פעמים שלא שכחתי - הרבה פעמים גיליתי שמה שנדמה כפתרון אמיתי בחלום, היה אך קשקוש מוחלט במציאות.
    לא מכירה את הסיפור שבהשראתו כתבת את הפוסט אבל אהבתי (את הפוסט) ממש

    השבמחק
    תשובות
    1. מה שהיה בחלום פרח לו ונעלם.. האמת היא שאני כבר ממש לא זוכרת מה היה בו כך שגם אם הוא יצוץ בשנית בזמן אחר, יכול להיות שלא אדע לעשות את החיבור בין החלום שנשכח לספור החדש..

      מחק
  4. חשבת על טייפ זעיר שאת יכולה להקריא לו את הגיגייך? בצוק העיתים ניתן גם לקחת בן זוג שניתן להעיר אותו בשתיים בלילה. אמנם בגילנו הוא גם נוחר, רץ לשירותים ויש לו דום נשימה, אבל את זה לפחות הוא יוכל לעשות כמו שצריך.

    השבמחק
    תשובות
    1. טייפ זעיר זה רעיון...
      עם הבנזוג הקודם זה לא עבד... אצטרך לבחון את כישורי המועמד הבא בצורה יותר קפדנית... 🤣🤣🤣

      מחק
  5. לפעמים החלומות שלי מביאים דימויים והשלכות של מצבים שאני ממש מתפעלת מהם. אבל רק מעט אני מצליחה לזכור בשלמות.

    השבמחק
    תשובות
    1. עולם התת מודע הוא כל כך מסתורי מעניין.. כמה חבל שאני לא זוכרת את כל הספורים שמסתובבים לי בראש, אבל כשאני זוכרת אני ממש מתפעלת

      מחק
    2. הלילה היו לי שלושה חלומות על אובדן דרך. כנראה איזו דרך אבדה לי אבל אני לא יודעת איזו...

      מחק
    3. מעניין אם זכרת את החלומות כשהתעוררת

      מחק
  6. וואו, ממש מזדהה איתך. קורה לי המון...
    מניחה שאת צודקת ורעיון טוב הוא כזה שנבנה בתוכנו. חבל שקשה להתנחם בכך בזמן אמת :)

    השבמחק

שלוש

קיץ שלישי מאז החלפתי את הבית בכפר ההררי הצפוני לטובת הבית שלי במישור החוף ואת החורף לטובת הקיץ. שלושה קייצים, שני מקומות עבודה, שני בתים, הר...