9.10.2021

נס המרד

 

טוב.. אני יודעת שאני כבר לא בגיל שבו עושים מרד וגם אם כן, האפשרויות להתנהג בצורה לא צפויה ולהפתיע את האחרים ואת עצמי הן די מצומצמות. ואני לא פעם שואלת את עצמי מה יחשב היום למרד בשבילי.. לעשות קעקוע זה נחשב מרד?

עשיתי בשנים האחרונות לא מעט דברים שיכולים להיחשב למרד, חלקם היו בלתי הפיכים ובלתי ניתנים לתיקון. הרשימה היא די ארוכה. רק לאחרונה עזבתי את הבית הכפרי שלי, בו גרתי הרבה שנים, עברתי לדירה בעיר אחרת. נפרדתי מזוגיות רבת שנים לטובת חיים אחרים שאני מגלה שהם ממש ממש מרעננים.

לא החלפתי מקצוע ולא נטשתי את מה שאני עושה גם היום. היו לי תכניות ללכת ברגל לבד במשך כמה שבועות בצפון ספרד אבל אלה נדחקו הצידה בשל הקורונה וטרם גיבשתי תכנית חדשה. כשאני שואלת את עצמי למה, אני לומדת שהמצב הקודם כשהכל היה ספונטני ולא הצריך הכנות מיוחדות התאים לי יותר. כעת אני צריכה להערך מראש ולהזמין הכל מבעוד מועד וקצת קשה לי להכניס עצמי לתבנית תכנונית שכזו..

אני מחדשת בתוכי את היכולת להתלבט, לשנות מסלול ואפילו לטעות. אנשים שאני פוגשת משדרים לי תחושה של "אין זמן וצריך להחליט". אני מרגישה שזה לא נכון בשבילי. אני רוצה להרגיש שהבחירה היא בידי ושעלי להחליט מה טוב לי ולא להחליט בגלל שצריך להחליט מהר. אני רוצה להיות במקום בו לא אתן לעבר שלי להחליט בשבילי אלא להיות חופשיה ולשבור את הגעגוע לתקופה שבה עדיין לא ידעתי מה אני רוצה להיות ואיך ייראו חיי.

אני עושה דברים שגורמים לי אושר, אני לומדת ומתנסה באמנות, ירדתי לים והתחלתי לחתור בקיאק, אני נהנית מפעילות ספורטיבית מגוונת ואפילו התחלתי שיעורי ריקוד. אבל אלה לא מרידות.. אני עושה מרידות קטנות. למשל הפסקתי לבשל. הפסקתי ללכת ללכת למקומות שאני לא מרגישה בהם טוב.

אני שמה לעצמי מטרות אבל כבר יודעת שיש בהשגת מטרות משהו מאכזב כי ברגע שאגשים אותן, או מעט אחרי זה, ארגיש ריקנות. ולכן אני מעדיפה להתרכז במשימות שאינן ממוקדות מטרה סופית, כמו הליכה בבוקר או שעורי הריקוד ויציאה להליכה עם הקבוצה שלי, ומאמצת גישה בה אני מנסה למצוא משמעות בעשייה עצמה, בתהליך, ולהתרכז בכאן ועכשיו ולא ביעד שנמצא בעתיד. אני מעדיפה לנכוח ברגע ופחות להתגעגע אל העבר או לחשוש מפני הבאות. אולי זה מאכזב אבל כנראה יותר נכון.

היום אני נוטה פחות להשוות את עצמים לאחרים. וגם אם אני משווה את עצמי לזולת, בסכום הכללי אני יוצאת די מרוצה. איפה שאני לא מרוצה אני שואלת עצמי אם אני רוצה לשפר את זה ואיך.. לפעמים אני מוותרת

סיבה נוספת לשיפור במצב הרוח שלי נעוצה בהכרה טובה יותר של עצמי: אני יודעת במה אני טובה, במה לא; מה מתאים לי, מה לא. למשל כבר הבנתי, שבתי מלון ונסיעות לחו"ל זה משהו שלא כל כך מדליק אותי. אני שמחה לנסוע אבל לא חייבת להזריק את זה לוורידים שלי כמו איזו מכורה לנסיעות. גם ביקורים במוזיאונים הם בשבילי רק במידה. אבל להיות עצמאית זה דווקא כן. למדתי להשלים עם החסרונות והכישלונות שלי ואני לא שואפת לשלמות, שממילא אני מבינה שאי אפשר להגיע אליה.

הכי חשוב, זה שאני עדיין מלאת תשוקה לחיים וכן - גם תשוקה מינית. יש לי סיפוק רב מדברים שאני עושה, אני רוצה לכבוש את העולם, ולחוות חוויות ולסמן וי על כל מיני פעולות והרפתקאות וריגושים, ואני מלאת שמחה וציפיה למה שיזמנו לי החיים.

אני מסתכלת באהבה על כל קמט שנוסף לי, על קבוצות השיער שהאפירו.. והמחשבות כיצד ייראה הסיום בכלל לא מעסיקות אותי. ועכשיו, כשהסתו בפתח, אני מסתכלת על קמילתם של העלים ורואה כמה יופי יש בתהליכי הקמילה. אלה ממלאים אותי שלווה וגם קבלה.


10 תגובות:

  1. רשומה מאוד אופטימית. יופי שאת מרגישה ככה.
    גם אני א מרדתי וכנראה לא אמרוד אבל לא מלא שלווה, קבלה או שמחה... קצת מקנא בך

    השבמחק
    תשובות
    1. האופטימיות היא חלק ממני. הגישה הזו מסייעת לי לקחת בפרופורציות כל מה שקורה,
      וגם ההכרה בעובדה שיש לי השפעה רק על חלק מן הדברים,
      תורמת לתחושת הקבלה וההשלמה
      תודה מוטי

      מחק
  2. וכמי שליד .. צועדת... את הכי הכי הכי נורמלית שיש. ואני יודעת ש...

    השבמחק
    תשובות
    1. החיזוקים שלך אותי הם שווים מאד
      ואני מאד מעריכה את זה

      מחק
  3. ככל כך אהבתי מה שכתבת!

    השבמחק
    תשובות
    1. אני שמחה שאת באה לפה לקרוא
      ושאת אוהבת

      מחק
  4. יש משהו מאד רגוע ומתון במה שאת מספרת. בלי מטרות, בלי דברים גדולים, עם הנאה מהחיים כמו שהם. ההנאה שלך מהקמטים מדהימה. לי זה נראה כמו משהו שמגיע מהרבה מאד שלווה וקבלה. הלוואי עלי.

    השבמחק
    תשובות
    1. מטרות זה נהדר אבל אחריהן נשאר חלל גדול וריק.. שיש לו הרבה השלכות
      עכשו אמצתי את הדרך המשולבת,
      נהנית מהדרך, מהתהליך, וממה שמגיע בעקבות מה שקורה
      הקמטים הם חלק מהעניין.. אפשר לעשות ניתוח אבל הניתוח לא עוצר שום דבר..

      מחק
  5. אוהבת מאד את הגישה שלך. בכלל, החיים החדשים שלך שמצטיירים מתוך מה שאת מספרת בבלוג הם די דוגמא ומופת עבורי. המשיכי ככה, מאחלת לך הנאה ומיצוי מכל הפעילויות ומכל הרגעים קטנים כגדולים

    השבמחק
    תשובות
    1. מכיוון שאין לי באמת בחירה (כי מה שהיה נגמר) אז אמצתי את הגישה של לעשות טוב יותר את מה שיבוא
      ואני מגלה שהשינוי הזה בזווית ההסתכלות פשוט מולל פלאים..
      תודה אמפי

      מחק

זכרונת משביל ישראל

סיום העונה הראשונה 13.6.2009 אתמול חגגנו את סיום העונה הראשונה של שביל ישראל. ואיך מציינים אירוע כזה? בהליכה כמובן. על הבוקר שמנו פעמינו לנק...