16.10.2021

מלכודת דבש

 https://images.app.goo.gl/g6t9qqBULMpjPDSq5

את באה למקום עבודה חדש, מתחילה להתמקם ולתפוס מקום. מהר מאד את רואה שאת מזן אחר. מרבית האנשים שם ותיקים, חלקם משדרים עייפות. את בשיא המרץ שלך, יודעת שאת מוכשרת רוצה מאד להראות מי את. תוך זמן קצר המנהל מזהה את זה ומתחיל לפרגן לך ולהחמיא לך במישרין וגם בעקיפין: "שמעתי ש.." הוא אומר לך "ראיתי אותך בסיטואציה ההיא ומאד התרשמתי". כשהוא רואה אותך במסדרון של הבניין הוא מחייך אליך. את מרגישה נהדר עם תשומת הלב הזו במיוחד כשאת משווה את היחס הזה למה שהיה במקום ממנו באת.
אחרי תקופה קצרה הוא מתחיל להציע לך לקחת על עצמך קצת יותר ממה שעשית עד כה. את מוחמאת. האגו שלך מתחיל להמריא. בטח שתיקחי את זה. הוא מצרף אותך לוועדה הזו וגם לוועדה ההיא. והוא לא מפסיק לפרגן לך  חבל על הזמן. את מתמלאת באנרגיה. מרגישה שאת בדרך הנכונה. בעיניים שלך את רואה את עצמך בעוד כמה שנים...
עכשיו את פוגשת אותו יותר. בחלק מן הועדות הוא יושב גם, לפעמים הוא רק קופץ לראות מה קורה. את נמצאת איתו בקשר יותר רציף. מתכתבים. את כותבת מסמכים. הוא מתייחס. במסדרון הוא אומר לך דברים הקשורים למה שקרא. את חושבת שהוא מנהל נהדר, יודע לזהות את הפוטנציאל של האנשים ולקדם אותם. את רואה את זה מסביב, מסתכלת על כל האנשים שמחזיקים בעמדות ניהול... זה מחמיא לך.

יום אחד הוא קורא לך לישיבה אצלו בחדר. משהו שגרתי. את נכנסת ומגלה שזה רק את והוא. 'שבי' הוא מצביע על הכסא שמעבר לשולחן. 'קראתי לך כדי לדבר אתך על מה שכתבת, הרעיון מעניין' הישיבה עניינית. תוך כדי הוא מתחיל לשאול אותך שאלות יותר מדי אישיות. מרגישה שזה קצת חטטני, שואל על הבעל על הילדים. את חושבת שזה בסדר שהוא מתעניין אבל יש לך הרגשה שלפעמים זה קצת אישי מדי ואת מתחמקת. מפעם לפעם הישיבה נעצרת על נושא כזה או אחר. הוא חוזר לעניין האישי. את מחזירה את הדיון לנושא הישיבה. הכל מתנהל בסמוי. הריטואל הזה חוזר על עצמו אחת לכמה ימים. לא פעם את מוצאת את עצמך איתו לבד. הוא מאד חביב. כשאת פוגשת בו באקראי הוא מזמין אותך לחדר שלו 'לשתות איתי קפה?' את מתחמקת. ההתעניינות שלו בך הופכת גלויה וגורמת לך לחוסר נוחות.  בכל פעם שאת יוצאת החוצה מהחדר שלו המבטים של האחרים מלווים אותך.

את מרגישה טוב בתפקיד שאת עושה. מקצועית את פורחת. את הקשר איתו את מנסה לנווט. מתחמקת בעדינות כשזה אפשרי ופוגשת אותו רק אם אין ברירה ובעיקר במפגשים מרובי משתתפים.

יום אחד הוא מציע לך לצאת לחו"ל במשלחת. לזה לא ציפית. את די חדשה שם. כולם ותיקים. את חושבת שאם הוא בחר בך ולא באחרים זה בטח אומר שאת טובה. ממש טובה. האגו שלך בשמים. בטח שתצאי, זו הזדמנות של פעם בחיים. זה לא כל כך מתאים לך מבחינת הבעל במילואים והתינוקת בבית ואיפה תמצאי בייביסיטר אבל את לא תחמיצי הזדמנות כזו. את רותמת את כל העולם לעזור לך ונוסעת. יש לך גם תפקיד במשלחת הזו, אז את מרגישה ממש חיונית. 

חו"ל מתחיל נחמד. כולם ביחד, עובדים, מבלים, את שמה לב שהוא נדבק אליך בארוחות. יושב לידך כל הזמן באוטובוס, זה לא כל כך נעים לך אבל האוטובוס מלא  ... בערבים הוא רומז לך בהומור שתבואי לבקר אותו בחדר כי יש לו חדר לבד. את מתחמקת בהומור גם.

ככה מתנהלת הנסיעה במשחק שבין ריחוק לקרבה עד לבית מלון ההוא שבו לכל אחד יש חדר בנפרד. גם לך. הוא רומז לך שהוא יבוא לבקר אותך בחדר. את חושבת שהוא מתבדח אבל הוא לא. בערב מאוחר הוא דופק על דלת החדר. בבוקר ישאל אותך למה לא פתחת לו. את תגידי שישנת ובכלל לא שמעת. בערב הבא הוא שוב אומר שתפגשו יותר מאוחר. את קובעת עם חברות לצאת לבלות. מאוחר בלילה את מתחמקת בשקט לחדר שלא ישמע שחזרת. וככה כל ערב. בערב השלישי את אומרת לו שאת לא בעניין. הוא מחייך. מאוחר בלילה הוא ינסה שוב. חצי לילה את לא ישנה. בלילה הבא את הולכת לישון על הרצפה בחדר של חברה שלך. מתי המשלחת הזו תיגמר? בנחיתה בשדה התעופה הוא אומר לך בטון חייכני וקצת נוזף, משהו על זה שהתחמקת.

כשחוזרים לעבודה, את כבר מבינה את הדברים אחרת. את מתחמקת מהישיבות לבד. יום אחד את מוצאת את עצמך במקרה איתו לבד. עכשיו כבר הכל ישיר. הוא אומר לך משפטים שלא חשבת שתשמעי. את גם מבינה את ההזמנה להשתתף במשלחת. את אומרת לו לא. הוא אומר לך שחבל, ומה איכפת לך לעשות איתו קצת חיים. אף אחד לא ידע. את חוזרת על מה שאמרת ויוצאת מהחדר. בפעם הבאה שהוא מציע ואת אומרת לא, הוא מבהיר לך את משמעות ה'לא'. פתאום את גם מבינה את פשר המבטים... בשבועות הבאים את מתרוקנת כמעט מכל תפקידיך. רענון בעלי תפקידים קוראים לזה.

יום אחד את עוברת ליד החדר שלו. מן החדר יוצאת החברה שלך. מהמבט המבוהל שעל פניה את מבינה מה היה שם בדיוק בשיחה. "קבלת ממנו הצעה שלא תוכלי לסרב לה?" את שואלת. "איך ידעת?" היא פונה אליך בבהלה. "הייתי בשיחה הזו בדיוק לפני חודש" את אומרת לה.

 *******

כל פעם זו מישהי אחרת שצצה עם זכרונות מהעבר. אלה שלא מניחים לה. הפעם זו קולט אביטל, מספרת על שמעון פרס שלא פעם הצהיר על אהבתו הגדולה לסוניה, אבל גם לא הסס לשלוח ידים ולכפות קרבה לא רצויה ולהטריד, בתקופה שעבדו ביחד. אולי קולט לא היתה היחידה. ממקרים אחרים אני לומדת שתמיד יש עוד נשים ברקע שהיחס כלפיהן היה דומה.. חלקן מקבלות אומץ ומספרות האחרות ממשיכות לשתוק. אז קראו לה "להתחיל איתה" היום קוראים לה הטרדה מינית. במיוחד כשמדובר על כאלה שהיו בעמדת כוח וחשבו שהכל מותר להם.

קשה לי להישאר שוות נפש כשאני נחשפת לספורים כאלה.. משהו בתוכי זע בחוסר נוחות.. כאילו מישהו לחץ אצלי על איזה כפתור פנימי שמשחרר את כל השדים החוצה.. ובבת אחת צפים ועולים כל הפעמים בהם עברתי חוויות דומות: כתלמידה בבית ספר, בצבא אין ספור פעמים, במקומות עבודה שונים..

בדרך כלל אני מדחיקה את הזכרונות האלה אבל כשמגיע ספור על ידוען ועל מה שהרשה לעצמו לעשות בכסות הטיעון שככה נהגו כולם, הכל צף ועולה.

ובאופן אוטומטי עולים גם הקולות של כל המצקצקים, ועולים הטיעונים שזה היה הסגנון, זה מה שהיה מקובל ואלה היו הנורמות, ומי שלא הוטרדה הרגישה לא שווה ועוד אמירות כאלה שבאות להצדיק את התנהגותו של המטרידן ומעט מהן מגלות חמלה והבנה לזו שהוטרדה..

והמוטרדת שהעזה להיחשף, לפעמים הניגוד לרצונה, נתקלת בדרך כלל בתגובות עויינות כמו "מה היא נזכרה עכשו". ציידי הרכילויות עטים עליה במטרה לחשוף את האינטרס שמאחורי הגילוי דווקא בתקופה זו: כתבה ספר ומחפשת דרך לפרסם אותו, מזמן לא היתה בכותרות אז מחפשת פרסום, מחפשת תשומת לב ועוד הערות נלעגות שכאלה..

מעטים מגלים הבנה ל"דבר הזה" שהיא סוחבת שנים ולא באמת מצליחה לשכוח אותו וכל פעם שעולה ספור מן העבר טייס האוטומטי מעלה מחדש את הספורים שכבר חשבה שהספיקה לשכוח.

טוב שאנחנו בעידן me too..
בחלוף השנים הזכרונות לא הופכים להיות קלים אבל עכשו יש יותר לגיטימציה לדבר עליהם..


21 תגובות:

  1. מזל גדול שהנורמות השתנו, טוב כל כך שהזמנים השתנו.

    השבמחק
    תשובות
    1. מקווה שהנורמות אכן השתנו...
      לא תמיד אני בטוחה שזה נכון

      מחק
  2. ♡♡♡♡♡♡♡♡♤♤♤

    השבמחק
  3. וואו, הפוסט הזה היה לי כמו בוקס בבטן. אני מצטערת שעברת את זה, מצטערת על כל שאר הפעמים שעברת משהו כזה או דומה. אני מצטערת על כל הפעמים שכולן עברו את זה, ובניגוד למה שכתבה זהבה - לא בטוחה שהנורמות השתנו. החוק השתנה אבל יש כאלה שעדיין לא הפנימו את זה. וכדי לפתוח את הפה ולהתלונן את צריכה הכנה נפשית לכך שאת תחטפי, מכל מיני כיוונים, לעיתים בלתי צפויים.
    והכי כואב לי שאת מגישה אשמה - על כל מה שאולי היית צריכה /יכולה לעשות או להגיד ולא אמרת.
    תודה שכתבת על זה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה אמפי
      לא היה קל לפרסם את זה אבל הרגשץי שאני חייבת
      גם אני חיה בתחושה שהאנשים לא השתנו וזו רק השפה שהשתנתה..
      מעשים כאלה חזרו על עצמם גם בשנים האחרונות, בעיקר מצד בעלי סמכות שחשבו שהתפקיד מאפשר להם את זה..
      צורת התבטאות כמו אני יכול לסדר לך אם רק.. היא משהו שנתקלתי בו לא מעט.
      תמיד אפשר לעשות עוד משהו כדי ליצור שינוי אבל המחירים הם לא פשוטים..
      תודה לך גם

      מחק
  4. את כותבת כ"כ יפה!
    מזדהה ומבינה כל מילה.
    חבל שכך העולם, אבל מזל שנשאיר לילדות שלנו עולם מתוקן מעט יותר

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מקווה שאנחנו משאירים לילדות שלנו עולה מתוקן קצת יותר
      לפעמים אני לא בטוחה שזה נכון
      כי לא פעם יש לי תחושה שהאנשים נשארו אותו דבר, זה רק הטרמינולוגיה השתנתה

      מחק
  5. למרבה הצער המציאות מוכיחה שכשיש יחסי מרות - פורמאליים או לא - בין גברים לנשים, יהיו גברים שינסו לנצל זאת לצרכים מיניים. אני יכול להבין מהם השורשים האבולוציוניים האפלים של התופעה המבחילה הזו, אבל ברמה הרגשית אני לא מסוגל להבין אותה. ניהלתי גברים ונשים במשך שנים. היחס שלי לעובדים ולעובדות שלי היה יחס של אב לילדיו, ומכאן שהכנסה של היבט מיני כלשהו למערכת היחסים הזו נתפס אצלי כחמור לא פחות מגילוי עריות - זה פשוט לא עלה על הדעת. אבל מאחר שיש כאלה שנותרו חיות, טוב שיש מעקב וענישה, והדרך עוד ארוכה מאוד מאוד.

    השבמחק
    תשובות
    1. יחסי מרות הם תמיד פתח למגוון אפשרויות ויש כאלה שמנצלים את זה, במיוחד כשמזהים חולשה.
      למשל כמו בתקופה שאת במקום עבודה חדש ורוצה להשתלב בו..
      יחסי של נצול וכפיית מרות מעידים על המנצל לא פחות משהם מעידים על מי שזה מכוון כלפיו.
      לשמחתי התקופה הנוכחית היא פחות סלחנית כלפי מי שנתפס .. אבל אני מסכימה עמך שהדרך עוד ארוכה..
      תודה על מה שכתבת ועל ההזדהות שלך. זה מאד חשוב לי

      מחק
  6. טוב שהכל יוצא החוצה היום. לא נותר לקוות שאכן הנואמות הדפוקות הללו אכן ישתנו!

    השבמחק
    תשובות
    1. גם ליציאה החוצה יש מחיר... תראה מה עושים לקולט אביטל.
      אנילא בטוחה שהנורמות הדתנו. גם היום אפשר לשמע ספורים על ניצול מרות וכפיית יחסים ע"י מי בעלי סמכות, במיוחד כשמזהים מצב של חולשה.
      אולי השוני היום הוא בכך שנשים כבר לא מפחות להתלונן
      וזה דבר חשוב

      מחק
  7. עצוב מאוד ומטריד תרתי משמע
    כשאני שומע סיפורים כאלה אני קצת מתבייש בהיותי גבר, למרות שאני יכול לומר בביטחון שאני לא נהגתי כך מעולם.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מכירה גברים רבים וטובים שמעולם לא נהגו כך,
      אבל גם חלק מאלה שנהגו כך, לא התחילו כך..
      יש משהו בתחושת הכוח ש"מאפשר" לנהוג ככה כלפי נשים או כלפי הכפופים לך..
      החלק האופטימי בכל המצב הזה הוא שיש שינוי, יש חקיקה בנושא ונשים מעזות להתלונן וגברים מעזים פחות ...
      תודה על ההזדהות

      מחק
  8. ואותי הכי מעצבן אלו מהצד: עיתונאים, עובדי משרד ואחרים שידעו ושתקו. איפשרו לדבר הזה להמשך. משתפי פעולה עלובים שאחרי שהדבר מתפוצץ פתאום צצים. אותם צריך להעמיד לדין לא פחות מהתוקפים.
    שבוע טוב

    השבמחק
    תשובות
    1. בכל ההתנהלות בנושא הטרדות מיניות יש הרבה צביעות. אין לי ספק שהאנשים סביב פרס ראו דברים, חלקם גם ראו תגובות של נשים שיצאו מפגישה איתו. גדכון לוי אמר שהיו כאלה שסרבו להיות איתו בחדר ביחידות, אבל כשאתה שואל אותם הם מגלגלים עיניים..יוסי ביילין אמר שלא ידע מכלום.. תעשו לי טובה.. מי שעובד בצמידות ("נערי פרס") עם איש כזה יודע עליו יותר ממה שיודעת עליו אשתו..
      תודה על תגובתך

      מחק
  9. אני איכשהו הצלחתי להתחמק מסיטואציות כאלו בחיי, תמיד הצלחתי לשמור מרחק, אבל ידעתי שזה קורה מסביב כל הזמן. זה נורא שיש גברים שחושבים שהכל מותר להם. טוב שהדברים מתחילים להשתנות, למען הבנות שלנו לפחות.

    השבמחק
    תשובות
    1. כמה טוב שלא היית צריכה לעבור חוויות מהסוג הזה
      אפשר לאמר שהתנהגות כזו מאפיינת יותר גברים ובמיוחד גברים בעמדות כוח. אבל לא רק..
      דברים אכן מתחילים להשתנות. מקווה שמהחינה הזו נשאיר לילדים שלנו עולם קצת יותר טוב..

      מחק
  10. הפוסט הזה חשוב מעין כמוהו. אולי הוא יצליח ללמד חלק מהגברים דכאן מדוע נשים לא מתלוננות ישר, מדוע הזרז לתלונה או לסיפור על פועל ומפעיל כשאותו גבר הופך לדמות מפורסמת ועוד זוכה להערכה על פעליו.
    אני מאמין לך, אני מאמין לקולט אביטל.. אני מאמין לכל אשה שהוטרדה ו"נזכרת" לשיטת המלעיזים ל"התעורר" רק כשהוא מקבל פרס ישראל. שיבינו כל המטרידים למיניהם, לסוגיהם וזניהם - לעולם אין חוסן. אני שותקת עכשיו, אבל תשתדל להעניש את עצמך ותמנע מעצמך מבוכה גדולה.

    השבמחק
    תשובות
    1. מי שלא היה שם יתקשה להבין את זה.. זו סיטואציה של מילה כנגד מילה ולמי יאמינו?
      צריך המון כוחות פנימיים וגם גב חזק בחוץ כדי להתמודד עם מציאות הזויה שכזו
      למשל, קח אותי שעברתי דירה לאזור חדש והייתי במקום עבודה חדש, הייתי זקוקה מאד לעבודה הזו. לא יכולתי להרשות לעצמי מאבקים כאלה בסיטואציה שבה נמצאתי. העדפתי להוריד את הראש ולהמשיך הלאה..
      כבר היה לי נסיון קודם עם התמודדות במצבים כאלה בצבא. ידעתי שאף אחד לא יעמוד לצידי..
      מצער ועצוב אבל מציאותי מאד באותם ימים

      מחק
  11. היום תודות לכך שיש חוקים למניעת הטרדה מינית בעבודה אנשים חושבים פעמיים לפני שהם עושים דברים כאלה. בכלל כל התנהגות שמראה נחמדות כלפי עובד/ת יכולה להתפרש כהטרדה.
    יש לי חבר טוב שהוא בדרגה ניהולית, הוא טיפוס נחמד וחברמן כזה. הוא אומר יש מוקד שעובד מול הצוות שלו, המוקד מורכב מנשים בלבד, בנות צעירות שנמרחות עליו ומחבקות אותו והוא לא מעיז לחבק חזרה שמא יגידו שהוא מטריד אותן או משהו. הוא אפילו אמר לי שגם אם הוא היה רוצה שיהיה לו משהו עם מי מהן, הוא לא היה עושה את זה כי מספיק שזה יתפרש על ידן כמשהו לא חיובי ואותה בחורה יכולה לדווח עליו.
    מאידך, אני חושבת שהן מתנהגות בצורה שהיא לא בסדר. ללכת להימרח על מנהל (או כל עובד למעשה), גם אם הוא לא המנהל שלך. זה גבר, זה עושה לו דברים. זה לא לעניין להימרח על בן אדם שיכול להיות אבא שלך. גם אם הוא הכי נחמד שבעולם ואת סומכת עליו שלא יעשה לך כלום. אתם קולגות בעבודה לא חברים.

    זה אגב מזעזע בעיני אנשים שניצלו את המרות שלהם על נשים.
    הסימסטר אני עושה באוניברסיטה קורס שנקרא מוסר ועסקים, חלק ממה שדיברנו בשיעורים זה חוקים שנעשו על מנת להגן על עובדים, החוקים האלה הגיעו מתוך צורך מסויים שבעבר לא היה לו מענה. כמו זה שהמעסיק חייב למשל להפריש כסף לפנסיה של העובד וכדומה. ובין היתר יש את העניין של ההטרדות המיניות.
    אם לא היו מעבירים חוק כזה, נשים תמיד היו חשופות לדברים כאלה במקומות עבודה.
    זה לא שהיום זה בכלל לא קורה, אבל הרבה הרבה פחות ממה שהיה בעבר.
    יש גם חסרונות לmetoo זה מגיע למצב שגברים מפחדים להגיד משהו לנשים שעובדות איתם כדי שלא יתפרש כמו הטרדה מינית.

    השבמחק

גם אני בסטטיסטיקה

בגוף אני בסדר. הכאבים הולכים ונחלשים. הנפיחות עוד לא ירדה. מסביב הכל בגווני הורוד ותכף הצבעים יתחלפו בשלל צבעי הכחול-סגול-צהוב. אני מנסה קוק...