23.4.2021

בין מטוש למטוש (לא שגיאת כתיב)

ניסיון ראשון לטוס לחו"ל
יום ראשון 01:30 בדלפק של לופטהנזה אני טסה לפורטוגל עם נחיתת ביניים בפרנקפורט, מושיטה את הדרכון לנציג החברה. כרטיס הטיסה שלי עולה מיד על המסך שלו. למה את נוסעת הוא שואל? אני מוציאה מסמכים והסברים לנסיעה, מקבלת V על הצטיינות בתירוצים, מבחינתו יש אישור לעלות לטיסה.

בדיקת קורונה? "יש לי" אני שולפת את הפתק בגאווה. "זה לא טוב, לא טוב" הוא מסתכל ואומר "זה יותר מ- 48 שעות" "מה זה 48 שעות?" אני שואלת "בשביל לנחות בפרנקפורט את צריכה בדיקה בתוקף 48 שעות" הוא מסביר "אבל אני עוברת שם בדרך לליסבון ובשביל הפורטוגזים הבדיקה שלי טובה". אני עונה "בשביל גרמניה זה לא טוב" הוא עונה לי. "מה זה לא טוב?" אני שואלת "את לא עולה לטיסה" הוא עונה " אין אישור"

אני מנסה להסביר לו כמה זה לא הגיוני, מתחייבת שאעשה בדיקת קורונה נוספת בפרנקפורט כי יש לנו המתנה ארוכה, שיש לי פגישות בפורטוגל, שאין לי איך לחזור הביתה. שום דבר לא מעניין אותו. בצר לי אני פונה למנהל התחנה. "תעשי בדיקה חדשה" הוא מציע. יש לנו 4 שעות עד לטיסה אני מעריכה שנוכל להספיק.

רצים לעשות בדיקה חדשה. הפקידה בדלפק אומרת לי שלא נספיק. אני מתעקשת שנספיק משוכנעת שהתוצאות יגיעו מהר כמו בפעם הקודמת. "איך שאת רוצה" היא אומרת ומנסה להיכנס למערכת... המערכת לא נותנת. היא מנסה אופציות שונות ונכנסת אבל המחשב מכיר אותי ולא מסכים לאשר לי בדיקה נוספת כי עברו רק 48 שעות מהבדיקה הקודמת ומשרד הבריאות מאשר בדיקה חדשה רק אחרי 72 שעות. אני  מתפוצצת אבל אין עם מי לדבר.. המערכת.. המערכת.. מבינה שבקרב הזה הפסדתי. חוזרת לדלפק הטיסות היוצאות מנהל התחנה מוציא לי כרטיס חדש "נתראה עוד יומיים" הוא אומר.

השעה 0130 אנחנו חוזרים הביתה להתארגן מחדש ליומיים הבלתי צפויים האלה. מעדכנת את מי שממתין לי שם שהוא יכול ללכת לישון, דוחה את הרכב השכור, מזמינה בדיקת קורונה חדשה, שיחות עם כל העולם אולי אפשר לטוס קודם.. חם מאד בארץ. 40 מעלות. העצבים שלי כבר חצו מזמן את רף 40 המעלות... לא הודעתי לשכנים שחזרנו כי הרי רק נפרדנו ותכף נסע שוב..

******

נסיעה בימים אלה היא תיק. הקורונה הופכת הכל למשהו שלא פשוט להתנהל מולו. יש מדינות שלא מאפשרות לזרים להיכנס אליהן ואם עליך לנסוע ליעד שכזה צריך לספק הסברים למה את נוסעת כדי שיתנו לך להיכנס. לחברה שלי שגרה בפורטוגל יש בת שגרה בספרד. הן לא התראו יותר משנה כי הגבול היבשתי בין 2 המדינות סגור עד למועד בלתי ידוע.

בדיקת הקורונה הופכת להיות הדבר הכי חשוב בנסיעה. סתם בדיקה בקופת חולים זה לא מספיק טוב. כי צריך מסמך באנגלית עם מספר הדרכון ואת זה קופ"ח לא מספקת.

בעיה 1 – איפה עושים בדיקת קורונה?
צריך לחפש מקום שמפיק מסמך שיכול לעבור בנתב"ג. בחיפוש אני מגלה לא מעט אפשרויות. בדיקה בבתי חולים עולה כ-300 ₪, בדיקה פרטית בבית (בין גדרה לחדרה בלבד) עולה 500 ₪, בדיקה לא דחופה בנתב"ג עולה כ-45 ₪ לתוצאות אחרי 12 שעות ובדיקה מהירה 135 ש"ח – ותוצאות תוך 4 שעות. בקיצור, הרבה רווחים בשביל 2 מטושים שמכניסים לך לנחיריים ולחלל הפה.

בעיה 2 – קביעת תור לבדיקה
לכל מדינה תקנות משלה. בבתי חולים לא בודקים בחגים ובסופי שבוע, בשביל בדיקה פרטית צריך לגור במרכז, ובשביל להיבדק בנתב"ג צריך לצאת לטיסה כמעט יום קודם. איפה נבדקים כשבאמצע יש גם יום עצמאות וגם שבת?

אז את קונה כרטיס טיסה, עושה ביטוח נסיעות, מזמינה רכב שכור, אורזת מזוודה, סוגרת את הבית, שמה את הכלב בפנסיון, מסדרת תורנות להשקות את העציצים ונוסעת לנתב"ג כשבעצם את עוד לא יודעת האם תטוסי או לא.

השאלה אם את טסה או לא נקבעת טרם הטיסה. Business אמרתי ושלפתי ערימת ניירות עם תאריכי פגישות. אם ההסברים טובים - יש אישור לטוס. אבל אם הם לא משכנעים – את לא עולה לטיסה.

בעיה 3 – אילו תקנות קובעות האם הבדיקה טובה?
התקנות קובעות שהבדיקה צריכה להיות בתוקף עד 72 שעות לפני ההמראה יש מדינות שדורשות 72 שעות בעת הנחיתה. בטיסה ישירה זה פשוט אבל אם יש חניית ביניים, צריך להציג בדיקת קורונה גם בארץ המעבר. לפעמים יש עיכוב בטיסה או בחניית הביניים ואז יתכן מצב בו הבדיקה כבר  לא תהיה בתוקף ברגע שכף רגלך דורכת על אדמת ארץ היעד.. מה עושים?

בעניין הזה יש מדינות סבירות וגמישות ויש גרמניה! בגרמניה דורשים בדיקה בטווח של 48 שעות שיהיו בתוקף כשכף רגלי תדרוך על אדמתה. אז אם את נוסעת למדינה שדורשת בדיקה בטווח של 72 שעות ויש נחיתת ביניים בגרמניה, עליך לעמוד במבחן 48 השעות אחרת לא מאפשרים לך לעלות לטיסה..

ניסיון שני לטוס לחו"ל
נרשמנו מחדש לבדיקת קורונה מהירה ("תשובה תוך 4 שעות") שמתבצעת 8 שעות לפני הטיסה. יצאנו מהבית 10 שעות לפני הטיסה, עשינו בדיקת קורונה מהירה, חיכינו 4 שעות לקבלת התשובה והתפוצצנו אחרי 7 שעות כשנמסר ש"יש עיכוב במעבדה". מיד אחרי שהפכתי שם את כל השולחנות הגיעו התשובות. טסנו במהירות לדלפק הטיסה היוצאת בתקווה שעוד לא סגרו את הטיסה.

שוב תשאול למה את נוסעת, שוב מסמכים והסברים בלי סוף, הבן שלי מאושר מיד אני לא. האיש בדלפק לא בטוח שזה עובר. לא מעניין אותו שלפני יומיים זה אושר.. הוא הולך למנהל התחנה. הם מסתכלים על הניירות שוב ושוב. מדברים ביניהם. בסוף הוא חוזר ואומר שיש אישור. הלב שלי שדפק בקצב כפול מתבלבל... קודם הקצב הכפול היה מדאגה עכשיו הוא דופק משמחה..

בסכום הסופי, אחרי 25 שעות הגענו ליעד הסופי שלנו בפורטוגל "door to door". יצאנו בשעה 19:00 מהבית והגענו ליעד שלנו בפורטוגל למחרת בשעה 18:00 (20:00 בשעון ישראל).

הכניסה לפורטוגל היתה ממש ידידותית. השוטר שאל אם יש לנו בדיקת קורונה. הראינו לו את הנייר מרחוק והוא סימן לנו לעבור..

18 תגובות:

  1. מרתק כמה שזה מעצבן.
    תהני מהנסיעה. !!!

    השבמחק
    תשובות
    1. מעצבן שחבל על הזמן...
      ממש כיף פה ושמתי הכל מאחורי

      מחק
  2. וואו, איזו תסבוכת!! תיהנו!

    השבמחק
    תשובות
    1. היו לנו הרבה הרפתקאות עד שהגענו לכאן
      היו רגעים שכבר חשבתי שזה בלתי אפשרי לצלוח את כל המהמורות האלה

      מחק
    2. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

      מחק
    3. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

      מחק
  3. וואו, עשית זאת!

    השבמחק
    תשובות
    1. לגמרי !!
      והייתי מאד גאה בעצמי שלא ויתרתי

      מחק
  4. לא נשמתי במהלך כל קריאת הפוסט. שוב ושוב אני נתקלת בקשיים ובאטימות ובטמטום אפילו שבאים לידי ביטוי בתקופה הזאת של הקורונה, גם אצלנו מצד הרשויות ומצד הביורוקרטיה ומצד אלה שאמורים לשרת אותנו ולסייע לנו ובפועל רק מקשים אבל גם גורמים בחו"ל כמו שאת מספרת כאן.
    בדיוק בשעות אלה בני וכלתי ונכדי על מטוס בדרך לישראל מארצות הברית, יש כבר רשימה שלמה של קשיים ותקלות ועצבים שהם עברו עד כה ואני משוכנעת שממתינה להם עוד רשימה לא פחות ארוכה ומעצבנת מרגע שהם ינחתו. לפחות, בניגוד אלייך, הם הצליחו לעלות על הטיסה המתוכננת. זה לא היה פשוט. עכשיו נראה מה הלאה. אז אחרי כל התלאות, איך היה בפורטוגל?

    השבמחק
    תשובות
    1. זו תקופה מאד מבלבלת כי כל מדינה מפרסמת תקנות אחרות ולא תמיד את מבינה מה לא בסדר במה שעשית.
      צריך להיות מאד ממוקד ולעקוב אחרי הדברים, כי לפעמים דברים משתנים מרגע לרגע..
      מקווה שהילדים ינחתו בשלום בארץ.
      אני עדיין בפורטוגל, אחזור לקראת סוף השבוע. הארץ יפהפיה אבל עצובה. אין תיירים המצב הכלכלי על הפנים.
      אתמול חפשנו מקום ל-5 (ביחד) במסעדה. לא הצלחנו למצוא כי התקנות קבעו רק 4 סועדים בשולחן...הלכנו ממסעדה למסעדה. בסוף מצאנו סושיה שהסכימה ל-5 סועדים באותו שולחן..

      מחק
  5. ממש בעייתי ומעצבן. אני לא יצאתי מהארץ מאז ספטמבר 2019 ונראה שיעבור עוד הרבה זמן עד שזה יקרה...

    השבמחק
    תשובות
    1. ההפתעות הן רבות וצריך להיות מאד ממוקד ולעקוב כל הזמן כי הכללים משתנים מרגע לרגע ולפעמים זה טורף את כל הקלפים כפי שקרה לנו.
      אבל אני אופטימית מטבעי ולא נותנת לאף בירוקרטיה לקלקל לי את התכניות וגם לא את מצב הרוח...

      מחק
  6. חברים שלנו - הלונדונים ואלה שחיים על אי יווני - עברו לפחות ארבע בדיקות קורונה קדם טיסה שבוטלה אחר כך.

    השבמחק
    תשובות
    1. ברגע שקשרו את הטיסות לבדיקות הקורונה נוצר כאוס גדול ובצידו טרטור שקשה לתאר..
      אבל אני מניחה שאין ברירה

      מחק
  7. כל הכבוד לך, לא בטוח שהייתי יוצא בחיים מארוע כזה... תהנו כמה שאפשר ושהדך חזור תהיה פחות מייסרת.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא להישאר בחיים זו לא אופציה מבחינתי. וגם היתה לי מחוייבות כלפי הילד שאיתו נסעתי והיה לי חשוב לא לאכזב אותו.
      מודה שזה לא היה נעים אבל גם לא סוף העולם כי כולם משתדלים לעזור באמת, למרות ההנחיות הנוקשות.
      למשל, את כרטיס הטיסה החליפו לי מיד במקום, בלי להתווכח ומבלי שזה עלה לי שקל אחד.
      אבל הדובדבן בקצפת הוא שבסוף הגענו, והשלמנו את המשימות שלנו ואנחנו נהנים פה מאד
      וההרים גבוהים יותר בדרך חזרה... גם הנוף...

      מחק
  8. אז כל הבלאגן זה בגלל הכניסה לגרמניה....
    זו חתיכת בירוקרטיה מעצבנת
    מאידך יכולה להבין אותם עם המכת קורונה שפוקדת שם את המדינה.
    מה שקורה בישראל, זה משהו שלא קורה ביתר העולם (לפחות לא ברובו)

    השבמחק
    תשובות
    1. חייבת להגיד שהביורוקרטיה היתה ממש סיוט..
      אבל המסקנה המתבקשת היא שאם את מתארגנת נכון - הכל אפשרי
      אנחנו פשוט לא התארגנו כמו שצריך בהתחלה.. לא קראנו את האותיות הקטנות - כפי שנהוג לאמר

      מחק

זכרונת משביל ישראל

סיום העונה הראשונה 13.6.2009 אתמול חגגנו את סיום העונה הראשונה של שביל ישראל. ואיך מציינים אירוע כזה? בהליכה כמובן. על הבוקר שמנו פעמינו לנק...