28.9.2020

סליחות וכפרות

אמא שלי הלכה לעולמה בערב יום כיפור, לפני ארבע עשרה שנים.
הסגר מנע ממני לנסוע לבקר אותה השנה. 
לזכרה אני מצרפת את הפוסט שכתבתי ליום השנה השלישי להליכתה מאתנו

בית הקברות של ערב יום הכיפורים הוא מקום אחר. המקום הזה שבימים רגילים הוא מקום משמים וריק מאדם ועצוב, בערב כיפור לובש חג של ממש. בכניסה לבית הקברות משתרך תור ארוך של מכוניות. ניידות משטרה מכוונות את תנועת הבאים והיוצאים. מגרשי החניה מלאים עד אפס מקום. השבילים הומים אדם. נציגי הדת לזרמיה מציעים מצוות של הנחת תפילין וכפרת עוונות וכפרת התרנגולות, כל אחד מוכן לנפנף מעל ראשך בתרנגול אומלל שמחכה בארגז הקרטון והכל בשביל שברגעים הספורים שעוד נותרו עד סגירת שערי שמים, אפשר יהיה לעשות תיקון של הרגע האחרון לכל החטאים...

בבוקרו של יום כיפור בית הקברות הוא מקום מסעיר. הוא הופך להיות המקום החשוב להתעדכן בו, לדעת מי עוד בא לבקר ומי כבר שוכן פה קבע... הרבה ברכות עפות באוויר. "שנה טובה" ו"גמר חתימה טובה" ו"שלא תדעו עוד צער" ו.. "לא ידעתי שאמא שלך נפטרה". אני פוגשת פה אנשים שלא ראיתי שנים. שמחת המפגש הספונטני וכאב המוות וצער הפטירה והפרידה מתערבבים להם האחד בשני עד בלי יכולת להפריד. ממש כמו פגישת מחזור.

אנחנו פה בשביל האזכרה לאמא שלי שבערב יום כיפור, לפני שלוש שנים, נפרדה מאיתנו. התקופה הזו של עשרת הימים בין ראש השנה ליום כיפור ש"בין כסה לעשור", בדרך כלל מוקדשת לחשבון נפש, לחרטה ולבקשת סליחה על מעשינו ועל התנהגותנו בשנה שחלפה, במטרה לשוב ממעשינו הרעים ולחזור למוטב. בעשרת הימים האלה, בתקופה הזו ממש, לפני שלוש שנים, אנחנו היינו עסוקים בהילחם על חייה.

השעות שישבתי ליד מיטתה בבית החולים, בימים האלה שבין כסה לעשור, היו שעות של דאגה ושל חוסר ידיעה מעורבים ברגעים של כעס ושל השלמה. הרבה פשפוש פנימי, חיים שלמים שמתכנסים לאוסף של מחשבות, כשהיא שוכבת לה במיטת בית החולים, בתנוחה שכל כך לא אופיינית לה ושותקת. 

חשבתי שבבית החולים תהיה לנו הזדמנות לדבר קצת אבל היו לנו רק מעט שעות של חסד ביום שאושפזה ובימים הבאים הכרתה הלכה והתערפלה. בחמשת הימים בהם היתה מאושפזת, הרגשתי איך היא הולכת ומתרחקת ממני. שומטת לאט לאט את אחיזתה בחיים.

בזמן הזה כשהיתה בינינו קרבה פיזית גדולה, היינו מכונסות כל אחת בעולמה... היא הייתה כבר כנראה בדרך למסע הבא שלה ואני עסוקה ב'מה יהיה אתך' איך עוזרים לה להחלים ולצאת מזה. מתקשה לקבל את העובדה שהפרידה ממנה הפעם היא כנראה סופית. חמישה ימים נענו בין תקווה לחוסר תקווה. עד לפרידה הסופית בערב יום הכיפורים.

ערב יום הכיפורים מכנס אותנו כל פעם מחדש. בשבילה. בטוחים שהיא שם מלמעלה מסתכלת עלינו במבט המצחקק שלה, מרוצה ממי שבא וממה שעיניה רואות. בהליכתה, הפרק הזה של אמהות וסבתאות נגמר בשבילי ובשביל אחותי, אבל נפתח לנו פרק חדש. הפרק של השימור. השימור עכשיו הוא עלינו ואנחנו מבינות היטב את תפקידנו בכוח. ברכבת הזמן הרב-דורית הזו, עכשיו אנחנו הקטר.

ובמוצאי יום הכיפורים, דקה לפני שינעלו השמים, אני בטוחה שהיא נמצאת שם עבורנו למעלה ללמד עלינו זכות ולהגיד עלינו כמה מילים טובות. כי אחרי הכל אפשר לראות שלא ממש התרחקנו ממנה באמת, והיא יותר מכל יכולה להעיד על זה ממקור ראשון..

14 תגובות:

  1. והשנה, בגלל הקורונה, אפילו בתי הקברות סגורים בפנינו, ועלינו למצוא דרכים אחרות לזיכרון, ואת הצלחת במה שכתבת לשמר ולהחיות אותו.

    השבמחק
    תשובות
    1. היה לי ממש עצוב.
      כי זה מה שנשאר, כדי להזכר
      וגם זה הולך ונשמט מאיתנו

      מחק
  2. יהי זכרה ברוך. תודה על הפוסט המרגש הזה. העלית דמעות אל גרוני...חתימה טובה

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה גם לך על שאת תמיד יודעת לכתוב את המילים הנכונות
      חתימה טובה גם לך. גם מאמא שלי

      מחק
  3. יהי זכרה ברוך תמיד ♥

    השבמחק
  4. במובן מסויים, אמא שלך נמצאת בך ובילדייך.
    אנשים שהם יקרים לנו, אנחנו לא צריכים באמת יום מיוחד בשביל להיזכר בהם
    יש המון דברים יומיומיים שמזכירים לנו אותם.
    ועדיין יום האזכרה הוא חלק חשוב
    בטוחה שמצאתם דרך להקדיש זמן ביום הזה עבור אמא שלך
    יהי זכרה ברוך

    השבמחק
    תשובות
    1. את כל כך צודקת. לא צריך ימים מיוחדים כדי להיזכר, אבל בכל זאת היה משהו חשוב באזכרות האלה, כי הן אספו אותנו יחד כמשפחה, ונתנו לנו הזדמנות לדבר על דברים שבדרך כלל לא מדברים עליהם.
      ולזה אני מתגעגעת

      מחק
  5. יהי זכרה ברוך

    השבמחק
  6. הזדהיתי עם מה שכתבת על סגירת פרק אחד ותחילת פרק שני. ואת ההתרחקות הזאת שתיארת, השמיטה ההדרגתית של האחיזה בלחיים - אני מכירה וזוכרת גם.

    השנה נפטרה חמותי ימים ספורים לפני ראש השנה. הלוויה והשבעה התקיימו במתכונת קורונה. נורא מוזר ואחר. כמה ימים לפני יום כיפור ביקרנו שוב בבית הקברות - והיה כל כך ריק. מסורת הביקורים לקראת יום הכיפורים, זו שתיארת בפוסט, לא התקיימה השנה בכלל.

    יהי זכרן ברוך, ושנה טובה לכולנו.

    השבמחק
    תשובות
    1. תקופת הקורונה מחדדת לנו כל מיני דברים שקודם היו כל כך מובנים מאליהם.
      בגלל שאימי נפטרה בערב כיפור, היו לנו בסף הכח 3 ימי שבעה, כי תכף נכנס החג הבא (סוכות) אני זוכרת שמאד הצטערתי על כך שהכל נגמר מהר כל כך, כי יש משהו מאד חזק וחשוב בימים האלה שמתאבלים ומגיעים לבקר כל מי שהכיר ואז עולים כל הספורים שידעת וגם כאלה שלא ידעת.
      בעיני זו חוויה מאד חשובה
      ותקופת הקורונה קצת מזכירה לי את הימים האלה.. ועל כך אני מצרה מאד
      אבל חברה שלי שאמא שלה נפטרה לפני חודש, ספרה שעשו שבעה בזום ובשיחות טלפון וזה היה לא פחות משמעותי ומרגש
      אז גם לשינויים האלה צריך להסתגל ו

      מחק
  7. צ"ל: האחיזה *בחיים*

    השבמחק

שוב פסח

חמש בבוקר אני ערה במיטה פסח מתקרב. צפים אצלי הימים של ההלם והבור השחור שאליו נפלתי. אז לא ידעתי כלום. מהמקום ההוא החלטתי שנחגוג פסח אח...