17.7.2023

ועכשו מה.. מה עכשו..

 

זו היתה הרגשה מוזרה לצאת מהשער בידיעה שזו הפעם האחרונה ושלא אבוא לשם יותר.

יצאתי מהשער ברגשות מעורבים. הייתי עצובה ושמחה ובעיקר היתה לי תחושה של הכרת תודה על ההזדמנות שהיתה לי פה. ליוויתי אותם תקופה משמעותית. בשנים שעבדו ביחד הפכנו למשפחה קרובה, עברתי איתם הרבה דברים, הכרתי את כל הסיפורים האישים, השמחות, המשברים, ההתלבטויות. ותוך כדי, בהיבט הארגוני, קרו שם דברים ממש מרגשים.. חלו שינויים משמעותיים בכל מה שרק אפשר לחשוב עליו. כל זה בזכות המנהל שהאמין בתהליך, נתן לו צ'אנס והאמין באנשים. ואיזה אנשים.. שחלמו וגדלו והתעצמו והעזו. את כל זה ראיתי מתרחש ממש לנגד עיני. להפרד עכשו זה היה קצת כואב אבל זה היה נכון. נפרדנו בטוב והיה גם קצת עצוב..

עכשו אני בתקופה של ריק, יש בתקופה הזו הרבה שקט ומנוחה אבל גם לא מעט שאלות ומחשבות על לאן הלאה. הכל מעורבב, אני בודקת מה זה בשבילי להיות באי עשיה, להיות באי ודאות.

תקופות של אי ודאות מעוררות אצלי הרבה שאלות על מה שאני צריכה, על נכון לא נכון, מה משרת אותי ומה פחות. לא פעם אני מרגישה שאי עשייה עושה לי סמנים קלים של דיכאון ואז אני אומרת לעצמי שאני חייבת לפתח את שריר ההכלה שיעזור לי להתמודד טוב יותר עם סיטואציות של חוסר ודאות.

ברור לי שתקופות כאלה של חוסר ודאות הן שלב הכרחי כדי ליצור משהו חדש. אבל מה החדש הזה? מה בתוכי רוצה להיווצר? מה הנשמה שלי מבקשת כרגע... את זה אני רוצה להבין.

אני הולכת אחרי הלב שלי. הוא אומר לי מה אני צריכה ומה אני יכולה, אני מנסה להבין לאן הוא מנווט אותי. החלטות מהלב זה סוג של הימור שאומר שעלי להתחבר לאינטואיציה הפנימית שלי, לסמוך עליה ולהקשיב לה. הלב מוביל אותי מבלי שאדע לאן, ותוך כדי אני מרחיבה את השריר של היכולת לשהות באי ודאות ומגלה שזה שריר אלסטי. הוא מתרחב לפי מה שאני מאפשרת לו. התמסרתי ללא נודע ומבחינתי כל תוצאה תהיה טובה עבורי.

להרגיש בשבילי זה יותר חשוב מהשכל. הרגש הוא יותר מדויק השכל יש לו יותר הטיות ושיבושים. גם החיבור לקרקע הוא חשוב ולכן אני מחפשת את האיזון בין השניים.

היום, כשהכל אינטנסיבי, הכל 'כאן ועכשיו', והחיפוש אחר דברים שיתנו סיפוק מיידי הפך לעיקר. אני שואלת את עצמי מה אני אוהבת לעשות. אני אוהבת להתלהב מדברים חדשים, להתאהב בהם. למידה ממלאת אותי, יש בי סקרנות ללמוד ולהתפתח, לצבור חוויות ולהעז לעשות דברים שלא עשיתי בעבר. כדי להתנסות בחוויה רחבה יותר.

מסקרנים אותי אנשים שמוכנים לעשות שינוי, לבחון באומץ תפיסות ישנות ולהתמודד איתן. אני אוהבת מפגשים עם אנשים שמגיעים איתם לשיחה מעמיקה ואינטימית, שיחות שבהן אני מקלפת עוד קליפות בתוכי ולומדת עוד משהו על עצמי.

אני שואלת את עצמי מה אני רוצה להרגיש בשנה הקרובה, אילו חוויות אני רוצה לחוות.

אני רוצה להתנסות בכל דבר ולראות מה מתאים לי,

לבחון מה מעורר השראה.

לגלות מה נותן לי חופש

כדי למצוא את התשובות אני צריכה להתרחק ולבחון את הדברים. יש יותר מדרך אחת נכונה להגיע לדברים.

המסר הוא: עכשו. אין זמן אחר

אחרי שאני כותבת את כל זה יש אצלי התבהרות פנימית. אחר הצהרים אכתוב את הבקשה למילגה שמנקרת אצלי עמוק בראש.. עלי להרחיק מתוכי את הקולות שאומרים לי לוותר ולשים סימני שאלה איפה שיש סימני קריאה.

6 תגובות:

  1. כל כך אוהבת את העיבוד שאת מנהלת עם עצמך בכלל ותוך כדי כתיבה בפרט. נראה לי שאני מבינה את העצב או הקושי בעזיבה יחד עם התחושה של ההשלמה - סיימת איתם תהליך והגיע הזמן ללכת הלאה. מבינה שאכן חלה התבהרות ואת כבר יודעת מה השלב הבא עבורך.......ומוצא חן בעיני שאת זוכרת לשים סימני שאלה היכן שאת מוצאת סימני קריאה. רוצה להזכיר גם לעצמי לעשות זאת לעיתים יותר קרובות, במיוחד לאחרונה. וכתמיד מאחלת לך הנאה מהדרך והגשמה

    השבמחק
    תשובות
    1. בהיבט של התהליך - הפרידה מהם היתה הדבר הנכון לעשותו ואני מלאת סיפוק ממה שנשאר מאחורי.
      מהבחינה האישית - נוצר אצלי חלל שאין לי מושג במה יתמלא..
      אני שואלת את עצמי מהו הדבר הבא ואין לי תשובות.
      אבל את הבקשה למילגה הגשתי ואם אקבל - אחזור לאוניברסיטה

      מחק
  2. סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר... שיהיה בהצלחה!

    השבמחק
    תשובות
    1. ממש ככה... זה בגדול התהליך
      אבל בפועל .. המעבר ממצב של עשיה למצב של חוסר עשיה, גם אם הוא זמני, יוצר סוג של חוסר שקט..
      וחוסר השקט הזה מעלה כל מיני דברים למעלה...

      מחק
  3. תחושת ה-ריק הופיעה אצלי ב- 19.6.2023. לכן כבר לא הלכתי למפגש הסיום ב- 20.6.23 וכנראה עוררתי זעם רב ועלבון צורב אצל אלה ש"רצו" להיפרד או לתת לי מתנה שבלאו הכי אני מסרב לקבל. בהצלחה בתקופה שאחרי, ואל תוותרי על בקשת המלגה.

    השבמחק
    תשובות
    1. פרידה הז דבר מלא רגשות אבל היא גם מרמזת על מה דיבוא בעקבותיה - וזו תחושת הריק.
      חושבת שהיית צריך ללכת ב-20.6, יש אנשים שהיית משמעותי עבורם ושהיה להם חשוב להפרד ממך (לא בגלל המתנות).
      הגשתי את הבקשה למילגה וכעת אני מחכה לתשובה - אם יקבלו אותי ולמה יקבלו אותי...
      תקופה מסקרנת

      מחק

שוב פסח

חמש בבוקר אני ערה במיטה פסח מתקרב. צפים אצלי הימים של ההלם והבור השחור שאליו נפלתי. אז לא ידעתי כלום. מהמקום ההוא החלטתי שנחגוג פסח אח...