יום חופש

 

מוקדם בבוקר לפני שיתחיל המרוץ הגדול אני יוצאת להליכת בוקר. הקור שמקדם את פני מעיר אותי סופית ומעביר אותי בבת אחת מחום הבית והשמיכה אל המציאות המטלטלת בחוץ. אף פעם לא אהבתי קור.  

אין ברירה אני אומרת לעצמי כשאני גומאת במהירות. את הצעדים במסלול היומי שלי. הצעדים המהירים גורמים לקרירות של ההתחלה להתפוגג וחמימות נעימה מתחילה להציף אותי. אני כבר יודעת שתכף יהיה לי כל כך חם שאני אתחיל להתפשט ב-7 מעלות של הבוקר. הקצב המונוטוני של ההליכה מעביר אותי אל מה שמחכה לי ביום הזה, הנסיעה לרמת הגולן, הפגישה החשובה עם משה על התכנית שכתבנו ביחד, הסדנא שאעביר בצהרים לצוות ההנהלה, כל שאר הישיבות שקבעתי במהלך היום. רשימה שלמה יש לי בראש. אני עוברת על הדברים אחד אחד כדי להיות בטוחה שהכנתי את עצמי לכל מה שמתוכנן לי ביום הזה.

כשאני גומרת להיות כל כך יעילה אני כבר קצת חסרת נשימה. עכשו הגעתי לעליה הגדולה ואני הולכת מהר מנסה לשמור על הקצב של קודם ובקושי נושמת, אבל אני לא מוותרת. עוד כברת דרך לא ארוכה לפני ואי אפשר לוותר עכשיו.

באמצע העליה אני נזכרת שהאיש שלי אמר לי אתמול שבשבוע הבא הוא נוסע לשלושה ימים לחו"ל. כשבקושי יש לי אוויר בעליה הזו חולפת במוחי המחשבה שבימים האלה אני אהיה לגמרי לבד. הבן הצעיר סוגר שבועיים בבסיס בטירונות, הילדה מטיילת בחו"ל והגדול כבר מזמן לא גר בבית.

המחשבה על הימים האלה שאהיה לבד מציפה אותי בכזו שמחה עד שבקושי הרגשתי שאני מטפסת את קצה ההר הזה וכבר נמצאת בישורת המובילה הביתה..

כמה ימים לבד לבד לא היו לי מזמן והפעם, הפעם, אני מחליטה, אעשה בהם חופש לעצמי, אעשה כל מה שחלמתי ולא יצא לי לעשות. אקח חופש מהעבודה ואסע למקום הזה שאני תמיד רואה מרחוק, נמרוד שמו, שבכל פעם שעברתי לידו בדרך אמרתי לעצמי "לפה אני חייבת לבוא" אבל לא יצא לי. אקבע עם מירי וזהבה. אני כבר מזמן מתכננת להכיר ביניהן ועכשו יש הזדמנות.  אציע להן שניסע יחד לשוק בעכו ונבלה שם את היום. המון רעיונות קופצים לי בראש כשבדיוק הגעתי הביתה. יש לי מספיק זמן לתכנן, אני אומרת לעצמי, כשאני בהתארגנות של הבוקר, אורזת את היום שלי בשקיות ניילון, לפי משימות, מקפידה שלא לשכוח כלום. 

הימים הבאים עד לנסיעתו עוברים עלי בלי שתכננתי דבר. מפעם לפעם מבליחה בראשי המחשבה שאני צריכה לתכנן אבל הכל נדחה. אני אומרת לעצמי שבערב, כשאהיה יותר פנויה אקדיש לזה זמן ואתכנן. תחושת החופש הזו עושה אי סדר במחשבות. מצד אחד שמחה מציפה אותי ומצד שני הקול הזה שאומר לי "תכנני. תכנני". דבר אחד החלטתי לעשות מיד. אני מודיעה בעבודה שבימים האלה אני ביום חופש.

את בוקר היום הראשון אני מתחילה בקפה וקריאת עיתון. עד שירתחו המים אני מסדרת את הבלגן במטבח, שוטפת כלים, ממיינת את הכביסה ומפעילה את המכונה. רעש המכונה הסוחטת עושה לי הרגשה טובה, כאילו אני מסתובבת איתה באיזה קרוסלה בין ארץ לשמים. אחר כך אני אומרת  לעצמי שרק אטאטא ואז יהיה לי זמן לשבת עם העיתון והקפה. בדיוק כשאני מכינה לי קפה ויושבת סוף סוף עם העיתון אני נזכרת שאין לי אוכל לצהרים, מתלבטת אם לצאת לאכול בחוץ. כולם נמצאים עכשיו בעבודה ואין לי חשק ללכת לבד. אני מכינה משהו בבית ואומרת לעצמי שאולי בערב יהיה לי עם מי לצאת לקפה. בדיוק המכונה גומרת לעבוד ואני ממהרת לתלות את הכביסה כדי שלא תתפוס ריח לא טוב במכונה הסגורה. איזה מזל שאני לא עובדת היום כך שאני יכולה להספיק הרבה..

הערב נגמר כשאני נרדמת מול הטלוויזיה. בשעה אחת עשרה אני שמה לב שלא תכננתי את היום שלמחרת. יום החופש הראשון שלי תכף נגמר וחולף במוחי רעיון שיהיה נחמד להחליף חדר ולישון הלילה בחדר אחר בבית, ועד שהאיש שלי יחזור, אשן בכל לילה בחדר אחר.. אני עוברת בין החדרים של הילדים, מנסה להחליט איפה יהיה לי הכי נעים לישון הלילה. קשה לי להחליט אבל בסוף אני בוחרת בחדר של הילדה. אני אוהבת איך שסדרה את החדר ואת המצעים שלה. 

למרות המיטה הנוחה אני לא מצליחה להרדם. באמצע אני יורדת להביא את הכרית שלי. זה עזר קצת. אחרי שעה ארוכה של סיבובים מצד אל צד, אני נרדמת. קמתי כל כך עייפה שאני מחליטה לוותר על הליכת הבוקר הרגילה. אין לי כוח למנת הקור היומית הזו אחרי שבקושי ישנתי.

איזה מזל שגם הבוקר אני לא צריכה לרוץ לעבודה. עוד כמה משימות קטנות ואוכל לשבת לי ולהתפנק. אני אומרת לעצמי שמגיע לי להתפנק. לפני זה אלך לבדוק אם הכביסה כבר יבשה, אני לא אוהבת להשאיר אותה בשמש הקופחת כי הצבעים דוהים. אולי אקח שתי עוגיות קטנות יחד עם הקפה והפעם באמת אתחיל את הבוקר עם העיתון, גם עם זה שלא הספקתי אתמול.

ממש כיף שאני לא צריכה לרוץ הבוקר ואני יכולה להנות מקצב יותר נינוח ולעשות הכל בלי לחץ. רגע, מישהו מחפש אותי בטלפון. זה החייל. הוא אף פעם לא מתקשר בשעה כזו.

"כן", אני עונה, "ממתי אתה חולה? הבנתי, אז 5 גימלים בבית? מאיפה לאסוף אותך?"

מזל שאני בבית, אני אומרת לעצמי, יש לי בשר במקרר שאפשר להכין ממנו קציצות, הוא מאד אוהב אותן עם רוטב סמיך שאפשר לטבול בו את הלחם. אני יכולה להעמיד סיר על הגז עד שאצטרך לנסוע להביא אותו. את העיתון אני אקרא בסוף השבוע. בטח יהיה לי יותר זמן פנוי.