23.3.2020

"אל תבזבז משבר טוב" Never Waste a Good Crisis - אמר צ'רציל

באדיבות אורגד 
אני בגיל הסיכון. אני? מעולם לא חשבתי שאני שייכת לקבוצה הזו עד שבאה הקורונה. אני לא מצליחה להבין איך צורפתי לקבוצה הזו, דבר שמכניס אותי  מחוסר ברירה לבידוד, מרצון או שלא מרצון. הסטיגמה המודבקת אלי בימים אלה היא בכלל לא נעימה. אני שומעת כל היום נזיפות על כך שאני לא נזהרת ולא שומרת על עצמי. אני שואלת את עצמי ממה אני צריכה להיזהר.

אני תוהה איך מתוך כוונה טובה מבודדים אותי. זה לא בידוד הרמטי. זה "בידוד לטובתי"  זו מעין המלצה שיותר טוב לא להפגש איתי כי זה רק לטובתי. ובלי להרגיש שמתי לב שאני יוצאת פחות, מבלה פחות, נפגשת פחות. הכל פחות. קצב החיים המהיר שאפיין את חיי עד לפני שבועיים השתנה לגמרי. העבודה נפסקה, בתי הקפה נסגרו. אין מפגשי עבודה אין מפגשים חברתיים. הכל נעלם.

נכון שאי אפשר לבטל את עניין הגיל אבל אני מסתכלת על עצמי במבט מפוקח: אני עובדת במשרה מלאה, עוסקת בספורט, שוחה בבריכה, מתעניינת בעולם שמסביבי, לומדת שלוש שפות במקביל, הולכת ברגל במסלולים למיטיבי לכת. אני לא מכירה הרבה צעירים ממני שיש להם אורח חיים כזה אינטנסיבי. אני לא סובלת משום מחלות רקע ובכל זאת אני נחשבת לקבוצת סיכון.

רציתי להזמין אלי את הילדים לארוחת שבת אבל הם אומרים לי שלא כדאי. ביטלתי מפגש חברתי שהיה מתוכנן בביתי, כי החברים שלי כולם גם הם קבוצת סיכון והראש הרי לא מפסיק לחשב סיכונים והסתברויות. התלבטתי מאד ובסוף החלטתי לבטל. את עצמי לא איכפת לי לסכן אבל למה לעשות זאת לאחרים?. חשבתי גם שאולי מישהו מהשכנים לא יאהב את זה שיש בביתי התכנסות וילשין עלי.. לאן הגענו..

התקופה הזו מאופיינת בהרבה אי ודאות שיוצרת בלבול עוד יותר גדול. אי ודאות מולידה מיד חוסר ביטחון. אני קוראת כל מה שרק ניתן ועוקבת אחרי פרשנים ומומחים, אבל בינינו, גם לרציניים ביניהם אין באמת מושג. אלה הרגעים  שבהם את מבינה שמה שהיה לא יהיה, אבל לאף אחד אין באמת מושג מה כן יהיה וכולם מנחשים.

אני בטוחה שמגיפת הקורונה, שהיא דבר רע, תביא עמה, כמו כל דבר רע, גם כמה התפתחויות חיוביות. עבודה מהבית, הוראה מרחוק, ביצוע כל הרכישות אונליין, צמצום השימוש באמצעי תחבורה מזהמים. על אלה מדברים כולם. אני נזכרת עכשיו בתושבי ונציה שזעקו שהתיירות הורסת להם את החיים. אבל אולי יהיו לזה גם השלכות נוספות. מה שבטוח הוא ששטח ששוחרר לא יוחזר.

ואני? במצבים של חוסר ודאות, כשהחרדה אורבת לפתחי, אני מעדיפה לבחור במה שיש לי יכולת אמיתית להשפיע עליו. אני לא חסינה לחוסר האונים שמייצר המשבר, אבל אני בוחרת להתמקד במה שאני יכולה להחליט לגביו ובמה שיסב לי ביטחון, יציבות ושמחה. אני עושה דברים שמשמחים אותי ושיש לי שליטה עליהם, לפחות מסוימת: עד כמה אני צופה בחדשות, מה אני אוכלת, מה אני עושה עבור הגוף והנפש שלי. אין לי כוונה לצאת מהמשבר הזה בצורה של חבית מתגלגלת..

אני יוצאת כל יום לשמש, הולכת למרחקים כמעט בכל יום, בכפוף ובהתאם למה שמותר ואפילו הגדלתי את המרחקים. אם כבר יש היסטריה באוויר, למה שלא אביס אותה בקילומטרים. אני מתרחקת מדברים שאין לי שליטה עליהם. אני מפנה את תשומת ליבי לעשייה במקום לשקיעה במחשבות שלא מובילות לשום דבר חיובי.

משבר הוא תקופה קשה. חוויתי אחד כזה לא מזמן. השאלה היא איך אני יוצאת ממנו. בסוף המשבר הזה יחלוף ונחזור לשגרה. אם אפשר לחזור אליה פחות מתוחה ויותר בכושר, לא עדיף? אני מנסה לייצר שגרה קבועה שבתוכה יש גם ספורט, גם קריאה, גם כתיבה, גם ללמוד קצת, גם שיחות עם חברים ובני משפחה ומחזקת את הקשר עם מי שנותן לי רוח גבית - על בסיס יומי. יש לי מטרה: כשנצא מהמשבר הזה אני רוצה לצאת ממנו מחוזקת פעמיים: גם נפשית וגם פיזית.

8 תגובות:

  1. כתבת הרבה דברים נכונים. שיהיה בריאות ובהצלחה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תקופה לא קלה עוברת עלינו, האוכלוסייה בסיכון
      צריך הרבה חוסן נפשי (פרו לגופני)
      בריאות גם לך

      מחק
  2. תודה על השיתוף. רק בריאות.

    השבמחק
  3. אני שם לב, שגם את מתעצבנת מהפולניות הבלתי נסבלת: "הבידוד הוא לטובתך", אז ככה - הוא לא לטובתך אלא לטובת הציבור, כי מבחינת משרד הבריאות את חולה ממש ולא חולה בפוטנציה, הפוך על הפוך כזה.
    הלוואי ויכלתי לצאת להליכה. אבל יש לי עוד 4 ימים בבידוד וזהו.

    השבמחק
    תשובות
    1. אישית קשה לי הבין את ההיגיון הזה או את חוסר ההיגיון הזה. אני מבינה שמדובר פה במלחמה שעד כה לא התנסינו בכמותה וכל הצעדים האלה (שהם בבחינת ניסוי וטעיה) כוונתם טובה
      נשארו לך עוד 3 ימים בבידוד. הסוך כבר נראה לעין. מקווה שהיתה לך תקופה טובה ברמה האישית
      רק בריאות

      מחק
  4. כל הכבוד לך על הדרך שבה את בוחרת להתמודד עם התקופה הזאת. קשה להתנתק באמת מהסביבה, אבל כמו שעובדים ולומדים און ליין, אפשר להתרגל גם לנהל את חיי החברה און ליין. אני בקשר - אולי עוד יותר תדיר מקודם - עם חברים וחברות ובני משפחה, בארץ ובעולם. בטלפון, בוואטסאפ, בזום.....חשוב לשמור על הקשר. והיום, טכנולוגית, זה אפשרי.
    חברה שלי אפילו פגשה מישהו חדש בתקופה ההזויה הזאת, ונראה שזה תחילתו של קשר ממש טוב......
    אבל צודקים ילדייך ששומרים ממך מרחק. אצלי הילדים עדיין כן נפגשים איתנו - ותוהים כל העת עד כמה זה באמת אחראי מצידם. את הורי אף אחד לא פוגש. לפחות יש להם זה את זה, בניגוד לאמא של גיסתי, למשל, שהיא לגמרי לבד. היא עצמה לא מוכנה להיפגש עם הבנות שלה, עם חברות שלה...היא מבודדת את עצמה והיא לא בנויה להיות חסרת מעש. גיסתי ממש דואגת לה.
    זה נכון שאת במצב יותר טוב פיסית מהרבה צעירים, ועדיין כנראה שיש לגיל משמעות בוירוס הזה.
    מאחלת שפיות, והרבה בריאות לכולנו

    השבמחק
    תשובות
    1. את צודקת וזה גם מה שאני עושה בפועל.
      אני ממשיכה לפגוש את נכדי ואת ביתי כי אנחנו גרים קרוב ונפגשים כל יום גם לפני המצב ההזוי הזה. אבל גם הם תוהים כל הזמן אם זה לטובתי או לא.. קשה להחליט. זה בוודאי לטובתם כי ביתי עובדת מהבית והילדים מטפסים על הקירות..
      מאחלת גם לך בריאות והרבה אורך רוח. הפרס על התנהגות טובה יחכה לנו בסוף

      מחק

זכרונת משביל ישראל

סיום העונה הראשונה 13.6.2009 אתמול חגגנו את סיום העונה הראשונה של שביל ישראל. ואיך מציינים אירוע כזה? בהליכה כמובן. על הבוקר שמנו פעמינו לנק...