1.2.2018

ביקור בבית הַקְּבָרוֹת


אַבָּא פה כְּבָר מִזְּמַן
בשורָה השנייה קָרוֹב לִכְנִיסָה,
הוא בין הוותיקים.
אימא הצטרפה רק עכשיו.
היא ב'חדשים'.
בדרך ממנו אליה עוברים אצל סבתא חייקה,
שֶׁהִכַּרְתִּי בְּקֹשִׁי חצִי שָׁנָה,
ואצל דוֹדָה אִדִּית מיד אליהו,
ודוד וולודיה הָרוֹקֵחַ,
ואצל הַשְּׁכֵנִים מֵרְחוֹב אנילביץ' ומקרן קיימת.
והִנֵּה טוּבְיָה מַחֲנות הַנַּעֲלַיִם,
ובלה שֶׁאִתָּהּ נָסַעַתְּ לַיָּם,
ולולה וסטלה ורחל הספרית,
וְעוֹד שמות.
הַמָּקוֹם הַזֶּה הוּא כְּמוֹ ספר זיכרונות.

כל ערב כיפור אֲנַחְנוּ בָּאִים לְבַקֵּר,
וּפוֹגְשִׁים אֶת הַנֶּכְדָּה שֶׁל טוּבְיָה,
והַבָּנִים שֶׁל לולה,
והחברים מבית הספר,
והַבַּת שֶׁל הַשָּׁכֵן מֵהרְחוֹב למעלה,
ואֶת טוֹנִי מֵהַבַּיִת שֶׁמִּמּוּל.
ועוֹד פְּגִישׁוֹת מִשְּׂמָחוֹת,
יַחַד עִם תַּרְנְגוֹל כַּפָּרוֹת.

(אמא נפטרה ב-2006)
נכתב ב-2010

2 תגובות:

  1. כמה יפה שאת מתייחסת למקום הזה בנוסף למקום של עצב, גם כאל ספר זכרונות שנותן פגישות משמחות. עצב וגם משהו משמח...

    השבמחק
    תשובות
    1. יש משהו בבתי קברות קטנים שזה כמו פגישת מחזור. את פוגשת שם את כל השכונה וכל הזכרונות צפים ועולים..

      מחק

הסיפור של הבית (HOME Story): לימונצ'לו ונחמה בבלגן

התקופה הזו היא בשבילי תקופה של התבוננות אישית. לא פעם אני עוצרת ושואלת את עצמי איך כל המצב הדפוק הזה הפך להיות נורמלי, איך התרגלתי לקום בל...