1.5.2023

המנורה של אלדין או ..איך מרגישים כשמתעוררים..

למפגש העצמאות האחרון הייתי צריכה לחלוק מחשבות והרהורים על המצב בו נתונה המדינה.

יכולתי לכתוב על השסעים ועל המחלוקות,

יכולתי לכתוב על ההסתה ועל הפלגנות ועל תעשיית השקרים, הפייק ניוז, גזלייטנינג או הנדסת התודעה,

יכולתי לכתוב על ההשתתפות בהפגנות ועל ההצטרפות לפעולות מחאה שונות ועל תחושת הגאווה המתעוררת בי לנוכח הסולידריות והתגייסות ועל עוד מילים שכבר חשבנו שאבד עליהם הכלח.

אבל אני רציתי לדבר על משהו אחר.

רציתי לדבר על המשמעות של "להתעורר" - מילה שנשמעת הרבה לאחרונה, ובהקשר הזה, לדבר קצת על עצמי וקצת על המדינה.

תארו לכם את הג'יני של אלדין שחי בתוך מנורה סגורה במשך תקופה ארוכה, במציאות נתונה ורק אלדין קובע מתי יצא מהמנורה ומתי יחזור לתוכה. הג'יני רגיל למציאות הזו וחי אותה. יש בחיים האלה משהו שמטשטש את החושים. כל עוד הג'יני נמצא בתוך המנורה הסגורה, אפשר לשלוט בו. ואז יום אחד, מבלי שתוכנן מראש, קורה משהו שאי אפשר למנוע אותו. הג'יני "התעורר" ומבקש להתפרץ מהמנורה בכוח. והוא מצליח.

ברגע שהוא השתחרר, כבר לא ניתן לשלוט בו יותר ואי אפשר להחזירו למנורה.

אני מרגישה כמו הג'יני הזה. טלטלה שפקדה אותי יום אחד, פקחה את עיני לראות את המציאות באור אחר מזה שהייתי רגילה אליו. הטלטול היה כה חזק שהוא העיר אותי והניע אותי לפעולה.

"להתעורר" בשבילי היה להבין שאני חיה במציאות שחשבתי שנראית טוב.. למרות שבעומק ליבי ידעתי שזה לא ככה, שאי אפשר לחיות ככה. ושלא מגיע לי לחיות ככה.. וקשה לחיות ככה.

ולמרות שידעתי, שום דבר לא גרם לי להתעורר וגם אם התעוררתי קצת מדי פעם, תמיד היה איזה קול פנימי שקם ואמר לי "עזבי, בשביל מה את צריכה את זה" ואז נרדמתי שוב..

להתעורר זה להבין ביום אחד שאי אפשר יותר.

להתעורר זה אומר שסיימתי להתכחש.

להתעורר זה להבין שמה שהיה הוא כבר לא מה שיהיה.

להתעורר זה להסתכל לאמת בעיניים ולהבין שצריך לחפש דרך אחרת.

להתעורר זה מחייב לוותר על החלומות, להתמודד עם מה שיבוא אחר כך ואף אחד לא יודע מה שיבוא..

להתעורר זה עצוב. עצוב מאד.  

ולהתעורר זה כואב. כואב מאד.

בשביל להתעורר הייתי צריכה משבר חריף מאוד, כזה שמאפשר לראות את הפצעים הפתוחים, ולהתמודד איתם כדי להגיע לפתרונות.

ואז התעוררתי

כשהתעוררתי, לא ידעתי מה יהיה.

הרבה לילות לא ישנתי מרוב דאגה.

כשהתעוררתי פחדתי מאד ולא פעם הרגשתי שהשמיים נופלים והאדמה רועדת.

לא פעם הבנתי שאין מי שיציל אותי ושנותרתי לבד, וקראתי את עצמי לדגל.

ואחרי שגמרתי לכאוב ולהתאבל על מה שהיה ולבכות בלילות, הבנתי שאין דרך חזרה, שאי אפשר להחזיר את הג'יני שכבר ברח חזרה למנורה. הבנתי שאני צריכה להסתכל קדימה.

כשהתעוררתי, הבנתי שלא תמיד צריך לפעול. לפעמים חשוב להאט, לעצור, להיות בשקט, בתוך הריקנות הפנימית. להיות נוכחת ולראות איך לאט לאט בתוך החושך והכאוס בוקע אור חדש. ויחד עם הכעס והעצב על האבדן של עצמי ושל החיים שלי, הבנתי שזה לא אבדן אלא שחרור..

הבנתי שלהתעורר זה מעורר.. יש בזה המון תקווה למשהו חדש.

וככה אני רואה את מה שקורה היום במדינה שלנו. אני מרגישה שבאופן סמלי יש הלימה בין המצב שלי למצבה של המדינה.

גם אנחנו היינו צריכים שיהיה משבר חריף מאוד כדי להתעורר ולהתחיל לראות את הפצעים הפתוחים שלנו ולהתחיל לטפל בהם.

המחאה העירה אותנו. התעוררנו מתרדמת "החיים הטובים" ומה שהיה מובן מאליו - אינו עוד.

בדיוק כפי שאני לא יכולה לחזור ולהיות מי שהייתי קודם, גם ישראל של אחרי הימים האלה לא תהיה כישראל שהייתה לפניהם. ה"רפורמה" העירה אותנו מתרדמת החיים הטובים להבין שאנחנו חיים בשקר, ולא שקר אחד. כמה שקרים. להבין שכל מה שהיה מובן מאליו עד היום, איננו מובן יותר ולא רק שאיננו מובן אלא אף נתון בסכנה.

כולם מבינים שמדובר כאן בהתמודדות על אופי המשטר בישראל ועל אופיה של החברה הישראלית.

"כבר ניצחנו" בעצם ההתעוררות המופלאה ונותנת ההשראה של הציבור - זה כשלעצמו ניצחון. אבל זה רק ניצחון אחד במערכה אחת מרבות שעוד צפויות לנו,

ההתמודדות העתידית תהיה הרבה יותר ארוכה ותדרוש מכל אחד מאתנו נחישות ותעצומות נפש, בדיוק כפי שהרגשתי שקרה לי אחרי שהתעוררתי.

ההתעוררות מחייבת להישיר מבט ולהתמודד עם כל מיני אמירות שהתקבעו בתודעה כאמיתות ושמסתברות כיום כשקרים, וצריך לעשות את זה באומץ.

רק משבר חריף יאפשר לנו לטפל בפצעים פתוחים, בנושאים כואבים, בטראומות, כדי להגיע לפתרונות.

מהמקום בו אני נמצאת היום, יש לי לא מעט סיבות רבות לשמוח, להתגאות ולהתמלא תקווה. אני עשיתי כברת דרך משמעותית אחרי שהתעוררתי ואני רוצה להאמין שזה מה שיקרה למדינה.

אנחנו אמנם רק בתחילת הדרך, אבל יצאנו מהפסיביות והרוב הדומם סוף סוף נעמד על רגליו ואמר עד כאן. קם פה מחנה שהתחיל ללכת והפך לנחשול אדיר שאי אפשר לעצור — דבר שלא היה כדוגמתו בישראל.

למחאה האדירה הזו יש לא מעט הישגים: היא בלמה לעת עתה את ניסיון ההפיכה המשטרית, והצליחה להציב את דגל המדינה כמייצג את ישראל החופשית, והמוני בני האדם שהסתייגו מהדגל, ושחשו ניכור הולך וגובר אליו לאורך השנים, מניפים אותו כעת בגאווה גדולה. וגם הבהרנו לכל מי שצריך שקיצוניים משיחים לא יקבעו את גורלנו.

אז לקח לנו זמן להתעורר ויחד עם הכעס והעצב על מה שהיה, אנחנו היום נוכחים ומה שאנחנו חווים היום זה לא אבדן אלא שחרור.. והאמינו לי, שזו תחושה מרוממת מאד

 

10 תגובות:

  1. הדהדת בדיוק את התחושות שלי, לגבי המצב הכללי, וגם התרגשתי מאד לקרוא ולהבין טוב יותר את מצבך האישי - ולצפות בהשתאות ובהתפעלות עמוקה בתהליכים שעברת.
    ביחס למצב הכללי, יש רק הבדל אחד בינינו, קטן אך משמעותי.
    אני עוד בשלב הכעס והעצב. אני טרם הגעתי להתרוממות. אם כבר אז להיפך. אני מבינה שהתעוררנו, ושכבר לא נסתפק ב"לחזור אחורה למצב הקודם". ובו זמני אני מבינה שהסיכוי שנשיג את מה שמגיע לכולנו (גם לאלה שחושבים אחרת מאיתנו ולא מבינים מה הם מסכימים להביא על עצמם) הוא אפסי. לא קיים. כבר אמרתי כמה וכמה פעמים שאני לא מזהה את עצמי בימים אלה, כל כך מיואשת ופסימית. מאחלת לנו שאת צודקת, ושבעצם ההתעוררות כבר נצחנו. כי התחושה הפנימית שלי רחוקה מאד משם.....

    השבמחק
    תשובות
    1. אמפי יקרה, אולי נשמע שאני באופוריה אבל אני רחוקה מזה. גם אני פוחדת ויראה מפני מה שיביא המחר.
      אולי ההבדל בראיה שלנו הוא שאת מסתכלת קדימה למה שעוד צפוי לנו (וזה גדול מאד) ואני מסתכלת אחורה למה שכבר השגנו בזמן הקצר שבו אנחנו מוחים..
      ועל כל זה אני מסתכלת מתוך התהליכים האישיים שאני עברתי.. שהם לא היו קלים בכלל אבל היו מחוייבי המציאות. אין שינוי בלי כאב.
      ולא נוכל לחזור להיות מי שהיינו פעם, פסיביים ו"מקבלים" ושותקים ומוותרים.. וזה בעיני הישג גדול מאד

      מחק
    2. אנונימי1.5.2023, 11:28

      אני שמחה בכאן ועכשיו ההתעוררות במודעות לקרחונים השונים. מירי

      מחק
    3. יש בהתעוררות הרבה דברים טובים, וזאת מבלי לשכוח את הכאב של ההתפכחות

      מחק
  2. מנשה ב.1.5.2023, 17:38

    כתבת נפלא. החיבור בין הפרטי לכללי הוא מלאכת מחשבת.

    השבמחק
  3. כתבת יפה ומרגש. אהבתי את הדימוי לג'יני.

    השבמחק
  4. הדבר הכי חשוב שנלמד - שיש כוח ליחיד כשהוא מתקבץ עם עוד יחידים להשפיע על "ממשלה נבחרת". נראה לי מקרון יצטרך אף הוא לסגת.

    השבמחק
    תשובות
    1. זו הבנה מאד חשובה. גם אני חושבת שמקרון יבין את מגבלות הכוח שלו ובעיני זה דבר טוב

      מחק

אוספת בדרך....

  הרבה מילים כתבתי ובכל פעם היתה לי הרגשה שאני לא מצליחה באמת להקיף את כל מה שקרה לי. אני שואלת את עצמי לא פעם למשל מה הכי עזר לי להצליח בחי...