מסלול
נחל עמוד תחתון היה בשבילנו המסלול הלא ממומש.. המסלול שתמיד מבוטל. בתכנית ההליכות
שלנו שבה לא מבטלים כלום הוא המסלול האחד שלא יצא אל הפועל מכל מיני סיבות, בעיקר בשל
ענייני מזג אוויר גשום מדי, חם מדי, או סתם משהו שלא מתחשק לעשות בסוף העונה.. שלוש
פעמים ניסינו ולא יצא.. השנה חבורת המתכננים שילבה את המסלול הזה באמצע העונה ולא נותרה
ברירה אלא ללכת אותו כי הרי אנחנו לא מהמבטלים...
אז לפי
התכנית נפגשנו בבוקר שישי, בהרכב די מצומצם, ב"מקום הכי יפה לקפה" בכחל
ואחרי שרשרת התארגנויות, נחושים וחדורי מטרה לעשות את זה הפעם, מצאנו עצמנו בתחילת
המסלול מתחת לכביש 85.
קטע
השביל הזה בנחל עמוד הוא הקטע הפחות מטוייל ויש לו דימוי של "קטע משעמם
משהו". אנחנו פגשנו מסלול פראי
ומרשים, שעובר בערוץ נחל עמוק ומרהיב, לצד מצוקים גבוהים, מערות פרהיסטוריות,
שרידים ארכיאולוגיים ומעיינות קטנים.
מיעוט
הגשמים השנה, גרם לכך שהפריחה התאחרה אבל בכל זאת פגשנו לא מעט רקפות (ללא עלים), ופריחה
נהדרת של העצים לאורך השביל שנהנים ממים בשכבות שמתחת לאדמה.
בהמשך
הדרך פגשנו את מדרגות סיפון ואדי עמוד – מבנה הנדסי של המוביל הארצי, החוצה את
ערוץ הנחל דרך צינור ענק. הסיפוו עובד לפי חוק הכלים השלובים. המים צונחים מצד אחד
של הואדי ומתרוממים בצד השני, בתוך צינור שקוטרו 3.5 צול. הפטנט הזה להעברת מים
קיים גם בנחל צלמון. יש המספרים שבתוך הצינור הזה שוחים גם דגים ואלה נתקעים בחלק
התחתון ומפעם לפעם צריך לפתוח ולשחרר את הדגים החוצה.. ועל הסרחון שמתפשט בסביבה לא
כדאי לדבר. אנחנו לא נתקלנו בזה כי שאיבת המים כבר מזמן נעצרה בגלל המפלס הנמוך של
הכנרת..
המסלול
ממשיך דרומה ועובר לצד מערות טבעיות. בדרך ראינו אנשים שעשו טיפוס במצוקים וסנפלינג.
בסוף הדרך פגשנו את "העמוד"
המפורסם והמרשים – עמוד סלע ענק בגובה 20 מטרים, שהעניק לנחל את שמו ומשם קצרה
הדרך לחניון שמעל חוקוק, שם חיכו לנו המכוניות.
הציפייה
למסלול שחשבתי שיהיה משעמם הפגישה אותנו עם מסלול מפתיע ומעניין.. וכשהולכים אותו
עם חבורה נהדרת והדרך מתובלת בסיפורים ובקטעי הסבר ופייטנות, שמביאים איתם אנשים
לשביל, אז החוויה היא טובה ממש.
וככה
שמענו שיר לשבת שהביאה מירי, ואיתן סיפר על חוויותיו כאיש הגד"ש בקיבוץ ועל
הביטוי "הזורעים בדמעה..." והמצפים לגשם וגדעון סיפר על מפעל המים בא"י
ולמה אומרים ש"אין מספיק מים" (פוליטיקה.. פוליטיקה..) ואני קראתי להם
את הקטע שכתבתי לספר לזכרה של דודתי שהלכה לעולמה לפני כמה חודשים. וכל המישמש הזה
עשה את ההליכה ליותר טובה ומעניינת..
וכמנהגנו, סיימנו בארוחת צהרים משותפת וטעימה על שפת הכנרת, בה כל אחד מכבד במשהו טעים שהכין ונפרדנו לשלום עד לפעם הבאה.
