בלילה בקושי ישנתי. בכל שעה הצצתי בטלפון מחכה להודעה שתגיע. ב-6 בבוקר ההודעה שהגיעה היתה קצרה ולקונית.
קשה להאמין שאנחנו עומדים פה עכשו כדי להפרד ממך.
ביום שישי שעבר, ביקשת שאקח אותך לים שכל כך
אהבת.... התמסרת לים ולגלים עד שאמרת שאת רוצה הביתה. ראיתי כמה את מאושרת, ככה
אני רוצה לזכור אותך. חופשיה ומאושרת.
החברות שלנו אמנם היתה קצרה בשנים אך היתה משמעותית
בקשר שנרקם בינינו.
הכרנו בתקופת הקורונה, הייתי אז די חדשה בזכרון,
מחפשת את דרכי במצב שבו כולם מסתגרים בבתים ובתוך הכאוס הזה מצאנו לנו את הדרך
להתחבר ולהעמיק את הקשר בינינו.
יצאנו כל בוקר עם הזריחה להליכה ברחובות זכרון, בסובב
זכרון ובשכונות השונות, בזמן שאנחנו לומדות להכיר אחת את השניה אני למדתי להכיר את
זכרון, אחר כך חיברת אותי לקבוצות התנדבות שונות, למועדון הקריאה ולאנשים.
הדרכים שלנו נכרכו זו בזו וגם העולמות שלנו. לאט
לאט נפתחו גם הלבבות, כאבנו ביחד וצחקנו ביחד התגאנו בילדים ועוד יותר בנכדים ותמכנו
אחת בשניה כשהיו משברים.
לפרלמנט שלנו קראנו "החברות של חנה". ליווינו
אותך בכל תקופת המחלה שלך, בכל מה שאפשר. קראת לנו "פיקוד העורף שלי", התייצבנו
מתי שצריך, שיתפת אותנו בכל מה שאת עוברת והיינו אתך בכאב ובתקווה.
את היית אחת שניצחה את כל הקרבות של החיים. הרמת
את עצמך מכל המצבים הקשים, בנית לך חיים נהדרים עם האיש שלך ועם משפחתך האוהבת.
כמה כואב היה להיווכח שהפעם המאבק הוא אחר.. כשהבנת שהפעם כנראה שלא תוכלי לנצח.
כל מי שפגש אותך הרגיש שאת לב גדול שמאחוריו אשה
בולדוזר עם יכולת נתינה ואהבה אין סופית. היית משמעותית להרבה אנשים ובדרכך שלך,
הצנועה והשקטה, עשית הרבה טוב בעולם.
הפרידה ממך כואבת לכולנו, אבל אנחנו מבינות שהגיע
הזמן שלך ללכת.
לכי באהבה אהובה שלי
את משאירה אחריך מורשת וערכים ומשפחה אוהבת וחברים
אוהבים והרבה אנשים שנגעת בהם בדרכך המיוחדת.
תודה על כל מה שהיית בשבילי ועל כל מה שנתת לי
ותודה על החברות המיוחדת שהיתה לנו
